נושאים נוספים
	התקשרות 853 - כל המדורים ברצף
	להתמסר לגמילות חסד ברוחניות – הפצת המעיינות
	מתקרבים לימות המשיח
	י"ט כסלו – "יום סגולה הוא"
	פרשת וישב
	הלכות ומנהגי חב"ד

על החסידים והתמימים מוטלת החובה להשתדל ולהסביר לשאר בני הישיבות אודות ההכרח והנחיצות בלימוד פנימיות התורה * מה למדים מסיפור אדמו"ר הזקן שהעמיד את הספינה לקידוש לבנה? * ומה בין חסד דאברהם לחסד דישמעאל * הדרך להפצת המעיינות באמת – רק מתוך התבטלות והתמסרות למקבל ההשפעה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהמשך למוזכר לעיל . . בפירוש הפסוק¹ "פדה בשלום נפשי", שעל זה דרשו חז"ל² "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים כו' פדאני לי ולבני מבין אומות העולם" – יש לעורר גם אודות ההתעסקות בגמילות חסדים ברוחניות, שעל-ידי זה "מביאו לחיי העולם הבא"³, ובדרך ממילא גם לחיי העולם הזה.

ובהדגשה יתירה – בשייכות לחג הגאולה י"ט כסלו – בנוגע להתעסקות בגמילות חסדים בנוגע להפצת פנימיות התורה, תורת החסידות:

אלה שזכו ולומדים כבר תורת החסידות, צריכים להסביר לשאר לומדי תורה, תלמידי הישיבות – גם אלה שהם עשירים בתורה (שהרי גמילות חסדים היא "בין לעניים בין לעשירים"⁴) – מהי תורת החסידות, ולהדגיש בפניהם שתורת החסידות היא לא רק עבור יחידי סגולה בלבד, ולא רק עבור חלק מסויים בעם-ישראל, אלא היא עבור כל בני-ישראל, כלל-ישראל⁵ – להיותה חלק בתורה.

ולהוסיף: בספרו משנה תורה, יד החזקה, פוסק הרמב"ם⁶ ש"האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה", ונקרא כו'. ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע לחלקי התורה – שאם ישנו מי שמודה בכל חלקי התורה, אבל בנוגע לחלק אחד בתורה סבור הוא שחלק זה לא ניתן על-ידי משה רבינו, הרי זה נחשב כאילו כופר בכל התורה!

עניין זה יש להסביר לכל לומדי ויודעי תורה. – אנשים פשוטים, לא ישאלו קושיות, ובמילא, אין צורך לפלפל עמם, מה שאין כן יודעי תורה ובפרט תלמידי הישיבות, שדרכם לעורר שקלא וטריא, חקירה ודרישה – צריכים להסביר להם עניין הנ"ל, ולעורר אותם על דבר גודל ההכרח והנחיצות בלימוד חלק נוסף בתורה, פנימיות התורה, תורת החסידות.

ב. ויש להוסיף ולהבהיר בנוגע לצורך לעסוק בגמילות חסדים בעניין זה:

רצונו של רבינו הזקן היה שתורת החסידות תהיה שייכת לכל בני-ישראל, והוסיף ואמר שסוף כל סוף תהיה תורת החסידות שייכת לכל בני-ישראל, שכל בני-ישראל ילמדו תורת החסידות.

וכיון שכך פסק רבינו הזקן, בעל השמחה ("אזוי האט ער אפגערעדט און אפגע'פסק'נט") – בודאי שיתקיים הדבר,

– כדאיתא בירושלמי⁷ על הפסוק⁸ "ותגזור אומר ויקם לך", "מה תלמוד לומר לך, אלא אפילו הוא אמר הכין ואת אמר הכין, דידך קיימא ודידי לא קיימא" (הקב"ה אומר הכי והצדיק גוזר בהיפך, קאמר קרא שלך קיים ושלי לא קיים, וקא משמע לן לך יתירא דאפילו גזירת הקב"ה מבטל הצדיק בגזירתו⁹), ולא עוד אלא ש"קא חייך (קוב"ה) ואמר נצחוני בני נצחוני"¹⁰, היינו, שהקב"ה שמח בכך¹¹, והשמחה פורצת כל הגדרים¹² –

וכפי שרואים במוחש הצלחה גדולה בהתפשטות עניני החסידות, ובודאי שסוף כל סוף יקבלו עליהם כל בני-ישראל דרך החסידות בעבודת ה', שהיא דרך סלולה לרבים ("כי ברבים היו עמדי"), כך, שאין זה אלא מחוסר זמן בלבד, וכיון שמחוסר זמן לא הוי מחוסר מעשה¹³, הרי זה כאילו ישנו כבר בפועל.

אבל אף-על-פי-כן, נדרשת מאתנו עבודת עבד – שזוהי העשייה וההתעסקות בעניין זה בדרכי הטבע – לעזור ולסייע ליהודים שתתגלה אצלם השייכות לתורת החסידות ותבוא בפועל מן ההעלם אל הגילוי.

ג. ובהקדמה – שעניין זה שהעבודה צריכה להיות בדרכי הטבע דווקא, מצינו גם בשייכות למאסר והגאולה:

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר¹⁴ שבאחד הפעמים שלקחו את רבינו הזקן לחקירה – בשבתו במאסר – והעבירוהו בספינה על גבי הנהר ניווא, רצה רבינו הזקן לקדש את הלבנה, וביקש מהפקיד הממונה על הנהגת הספינה להעמיד את הספינה, ולא רצה, והורה להמשיך להוליך הספינה, ולפתע עמדה הספינה מעצמה ולא היו יכולים להזיזה ממקומה, ובראותו שאין ברירה, הסכים הפקיד לבקשתו של רבינו הזקן והורה להעמיד את הספינה, ואז קידש רבינו הזקן את הלבנה.

ולכאורה אינו מובן – דממה-נפשך: אם בכוחו של רבינו הזקן להעמיד את הספינה בעל-כרחו של הפקיד המנהיג את הספינה, והראיה, שעשה כך בפועל – למה הוצרך לבקש רישיון על העמדת הספינה, בה בשעה שבלאו הכי נעמדה הספינה על-פי רצונו?

ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁵ טעם הדבר – משום שרצונו של הקב"ה שקיומה של מצווה יהיה מלובש בדרכי הטבע דווקא, אם רק יש אפשרות לכך, ולכן: בשביל לפעול על הגוי שיסכים להעמיד את הספינה – לא היתה לרבינו הזקן ברירה אחרת, והוכרח להשתמש בעניינים שמחוץ לטבע; אבל בשביל קיום מצוות קידוש לבנה – כדי שתתקיים המצווה בהידור, רצה רבינו הזקן שעמידת הספינה תהיה בדרך הטבע, על-ידי זה שהפקיד יעמיד את הספינה.

כלומר: עם היותו בעל הבית על הטבע והמציאות, מכל מקום, יש צורך שיהיה אחיזה לדבר בדרכי הטבע, ועד כמה שאפשר יפעל הדבר בטבעיות העולם – בהתאם לתכלית העבודה שסוף כל סוף יהיה "הוי' הוא האלקים"¹⁶, ואלקים הוא הוי', היינו, שיהיה ניכר ונראה שמציאות הטבע – אלקים בגמטריא הטבע¹⁷ – הוא הוי'.

ד. ועל דרך זה בנוגע לענייננו:

אף-על-פי שדבר ברור הוא שסוף כל סוף יתקיים הרצון ופסק-הדין של רבינו הזקן ("ער וועט דאך סוף כל סוף אויספירן") שתורת החסידות תהיה שייכת לכל בני-ישראל, מכל מקום, רוצים שיהיה לדבר איזה אחיזה בדרכי הטבע.

ולכן תובעים מחסידים, ובפרט מתמימים, ובפרטי פרטיות מתלמידי הישיבות – לעשות גמילות חסדים עם שאר תלמידי הישיבות, הן אלה העניים בתורה והן אלה העשירים בתורה, לדבר עמם ולהסביר להם מהותה של תורת החסידות, והצורך וההכרח בלימודה, עד שיצליחו לפעול עליהם שגם הם יתקשרו לתורת החסידות.

ה. ובנוגע לאופן ההתעסקות בגמילות חסדים גופא – יש לימוד והוראה מאגרת הקודש של רבינו הזקן דיבור-המתחיל קטנתי¹⁸ שכתבה "אחר ביאתו מפטרבורג"¹⁹:

באגרת הקודש הנ"ל מבאר רבינו הזקן החילוק שבין חסד דקדושה, חסד דאברהם, לחסד דלעומת זה, חסד דישמעאל – ש"חסד דרועא ימינא, וימינו תחבקני, שהיא בחינת קרבת אלקים .. וכל הקרוב אל ה' .. צריך להיות יותר שפל רוח .. וזו בחינת ימין שבקדושה וחסד לאברהם שאמר²⁰ ואנכי עפר ואפר .. מה שאין כן בזה לעומת זה הוא ישמעאל חסד דקליפה, כל שהחסד גדול הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו".

ובפרטיות יותר – בנוגע לפעולת גמילות חסדים²¹:

גמילות חסד דישמעאל – עם היותה מקו הימין שלכן יש משם השפעה, מכל מקום, ההשפעה היא לצורך עצמו, "בכדי להראות את עשרו ותפארת גדולתו ולהיות לו לשם ולתפארת", כמובא בפרק ראשון דתניא מה שכתוב בגמרא²² ש"כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין אינן אלא להתייהר"²³, ובמילא מובן גם בנוגע לאופן ומדת ההשפעה – ש"אין משפיע רק מהמותרות שלו", "שמפני עשרו יפול ממנו מותרות הנופל ממנו בדרך פסולת ושיריים לבד".

כלומר, הנהגת ישמעאל היא באופן שלכל לראש משתמש בממונו למלא כל צרכיו בשלימות, ולאחרי שהשתמש לעצמו ועדיין נשאר מותרות ושיריים, נותן גם צדקה או גמילות חסדים, ולא עוד אלא שגם אז חושב על התועלת והריווח שלו ("להתייהר").

אבל גמילות החסד של אברהם היא באופן הפכי – "סיבת החסד מחמת שמשים עצמו כשיריים", "כמו שאנו רואים בסיבת ההשפעה של החסד דאברהם לכל .. אפילו לערביים .. מחמת השפלות וענוה יתירה שהיה בעיניו עפר ואפר ממש, דהיינו בבחינת הביטול בעצמותו שלא היה מרגיש את עצמו כלל לשום דבר ויש, אדרבה, היה בעיניו כמותר ושיריים בעולם .. לכך היה משפיע מכל אשר לו ממש (לא רק מותרות ושיריים) לאחרים ולא הניח לעצמו .. כולם חשובים בעיניו וראויים יותר ממנו לשפע טוב".

כלומר, מצד טבע החסד יש לו נטייה ליתן ולהשפיע לאחרים בריבוי גדול, וללא הגבלה, ולא עוד אלא שהזולת קודם אליו, כי, הוא בעצמו נחשב בעיניו לעפר ואפר, ואילו בנוגע לזולת רואה הוא (להיותו "טוב עין"²⁴) את המעלה של כל אחד ואחד יהיה מי שיהיה (אפילו ערביים), ובמילא מובן גם בנוגע לאופן ומדת ההשפעה – שאינו נותן מותרות ושיריים בלבד, אלא נותן גם מהדברים העיקריים שנחשבים אצלו לדבר הכרחי, ולא רק שנדמה לו שמוכרח בהם, אלא הוא מוכרח בהם אליבא דאמת.

ונמצא, שהחילוק בין גמילות חסדים דישמעאל לגמילות חסדים דבני-ישראל, הוא, שגמ"ח דישמעאל ניתנת ממותרות בלבד, ופועלת ישות, מה שאין כן בני-ישראל נותנים מדברים עיקריים, והנתינה באה מתנועת הביטול.

ו. וככל הדברים האלה – גם בנוגע לעניננו:

כשחסיד פועל על עצמו לעסוק בגמילות חסדים ולעזור ולסייע לחבירו להיות חסיד – אם יפעל על עצמו ליתן רק מעניינים שנחשבים אצלו מותרות ושיריים, הרי זה חסד דישמעאל, ששולל רבינו הזקן באגרת הקודש שכתבה "אחר ביאתו מפטרבורג";

הדרישה והתביעה ("מאנען מאנט זיך") מחסידים בכלל ומתלמידי הישיבות בפרט היא, אפוא, ליתן לזולת אפילו מענייניהם העיקריים, שנחשבים אצלם לדברים מוכרחים, ולא רק שנדמה להם שמוכרחים בזה אלא יתכן שהאמת היא שמוכרחים בזה, ואף-על-פי-כן, ישנם זמנים, בזמן מן הזמנים, שלא צריכים לחשוב על עצמם ("ס'איז דא אמאל א צייט וואס מ'דארף ניט קוקן אויף זיך"), כי אם, להשתדל בטובתו של הזולת על-ידי גמילות חסדים בנוגע לפנימיות התורה, תורת החסידות²⁵.

והעיקר – שיהיה עניין "פרו ורבו"²⁶, שכל חסיד יעשה עוד חסיד, כל תמים וכל תלמיד יעשה עוד תמים ועוד תלמיד, וכן הלאה, "עד בלי די"²⁷, עד שיפעלו סוף כל סוף שכל בני-ישראל יתחילו ללמוד גם פנימיות התורה, תורת החסידות.

ועל-ידי זה יהיה שלימות עניין "פדה בשלום נפשי", "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם" – כהבטחתו של משיח לבעל שם טוב (במענה לשאלתו: אימתי קאתי מר?) "לכשיפוצו מעינותיך חוצה"²⁸, ובמילא, כאשר כל אחד ואחד יעשה וישלים הפצת המעיינות בד' אמותיו, עד שיבטל מהם התואר "חוצה" ("עס וועט ווערן אויס חוצה") – כיון שיהיו מלאים וחדורים במעיינות שיטביעו כל מציאותם ("די מעיינות וועלן עס פארטרינקען") – אזי יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

(מהתוועדות י"ט כסלו ה'תשי"ב. תורת מנחם כרך ד עמ' 180-186)

____________________________

1)    נה, יט.

2)    ברכות ח, רע"א.

3)    ב"מ לג, א (במשנה).

4)    סוכה מט, ב.

5)    ראה סה"ש תש"ד ע' 93. אגרות- קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י ע' דש. לקו"ש ח"ט ע' 344. ועוד.

6)    הל' תשובה פ"ג ה"ח. וראה גם בפיה"מ שלו סנהדרין פ' חלק ביסוד הח'.

7)    תענית פ"ג ה"י. וראה גם שבת נט, ב. תענית כג, א. ועוד.

8)    איוב כב, כח.

9)    קרבן העדה שם.

10)  ב"מ נט, ב.

11)  ראה גם סה"מ מלוקט ח"ב ע' כט.

12)  סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.

13)  ראה יומא סב, סע"ב. וש"נ. הנסמן בשד"ח קונטרס הכללים (כרך ג) מערכת המ"ם כלל קסא.

14)  שיחת י"ט כסלו תרצ"ב (לקו"ד ח"ד תשנב, ב).

15)  לקו"ד שם תשנג, א.

16)  ואתחנן ד, לה. לט. מלכים-א יח, לט.

17)  פרדס שי"ב פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו (ד"ה והמרגיל - קכא, ב). של"ה פט, א. קפט, א. ועוד.

18)  תניא אגה"ק ס"ב.

19)  לשון הכותרת דאגה"ק הנ"ל.

20)  וירא יח, כז.

21)  בהבא לקמן - ראה לקו"ת עקב יח, א. תו"ח תולדות ד, א ואילך. ועוד.

22)  ב"ב יו"ד, ב.

23)  ולהעיר, שבגמרא הובאו כמה דעות בזה, אבל בתניא מביא רבינו הזקן את הדבר הכולל - "להתייהר" (ראה גם "מ"מ, הגהות והערות קצרות" לתניא שם (חוברת א ע' ל) - ע"פ חדא"ג מהרש"א שם).

24)  משלי כב, ט.

25)  (בהמשך סרט ההקלטה ישנם שני קטעים שמתוכנם נראה ש)כ"ק אדמו"ר הבהיר שהתעסקותם של תלמידי הישיבות בגמילות חסדים צריכה להיות מחוץ לסדרי הישיבה, בזמנם הפנוי שבו יכולים להתנהג כפי ראות עיניהם, אזי צ"ל מראית עיניהם כלשון המדרש (אסת"ר פ"ז, ט) "מראית עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה" - לבחור לעסוק בגמ"ח.

בהמשך הדברים עורר כ"ק אדמו"ר ע"ד הדיוק בשמירת זמני לימוד החסידות בבוקר, וסיפר, שלפני מספר שבועות ביקש מהמשפיעים למסור לו רשימת התלמידים המדייקים בשמירת הזמן, ולע"ע אין המצב משביע רצון, ולכן מודיע עתה שבעוד עשרה ימים יבקש עוה"פ את רשימת התלמידים, ותקוותו לקבל בשורות משמחות יותר, ובודאי לא יסתפקו בהחלטה והבטחה בעלמא מבלי לקיימה, אלא שתהי' החלטה והבטחה אמיתית, ולא באופן מרומה ("ניט גענארטערהייט"), ומה גם שלא יוכלו לרמות, שהרי יראו את ההנהגה בפועל. וע"ד פתגם אדמו"ר מהר"ש - כפי שסיפר הרבי (ראה סה"ש תש"א ע' 100) - שאת הקב"ה בודאי אי-אפשר לרמות ח"ו, וגם את העולם לא מרמים, כי אם את עצמו בלבד, מהו איפוא ה"קונץ" לרמות טיפש?!...

והוסיף, שרשימת התלמידים שיבקש בעוד עשרה ימים תהי' נוגעת בקשר לענין מסויים, וכדי שלא יבואו אח"כ בטענות שאילו היו יודעים כו', לכן מודיע על זה מראש.

26)  ראה גם שיחת ש"פ חיי שרה ס"ז (לעיל ע' 130 ואילך).

27)  לשון הכתוב - מלאכי ג, יו"ד.

28)  אגה"ק דהבעש"ט (כש"ט בתחלתו. ובכ"מ).