איש ישר-דרך היה מוניש החייט. בעיירה מוגלניץ העריכו אותו על חריצותו ועל יחסו הטוב ללקוחותיו. עם הזמן התפרסם בסביבה, וגם לא-יהודים נהנו משירותיו.
מוניש החייט נהפך לאישיות נכבדת. פרנסתו הייתה בשפע. לא-אחת ניצל את מעמדו לטובת אחיו היהודים, כאשר היה צריך להמליץ טוב בעדם.
שמעו של החייט המוכשר הגיע אף לאוזני הפריץ. הוא החליט לבקר את מוניש ולהתרשם מעבודתו. הפריץ בא במרכבה הדורה, מלוּוה במשרתיו הרבים. כל הפמליה חצתה את העיירה מוגלניץ עד שעצרה ליד ביתו של מוניש.
הפריץ התפעל ממה שראו עיניו והציע למוניש הצעה מפתה – להיות חייט החצר. מוניש ענה מיד: "אדוני הפריץ, בטוח אני כי לא אאכזב אותך, וכי מלאכתי תהא טובה בעיניך כמלאכת הטובים שבחייטי פריז".
נהנה הפריץ למשמע התשובה ואמר: "אם-כן, כבר עתה שמתיך לממונה על המלתחה שלי. אתן בידך ממיטב האריגים והבדים המשובחים והיקרים, אולם", נימת איום עלתה בקולו של הפריץ, "אם תשחית את הסחורה המשובחת והיקרה, אבוי לנפשך!".
מוניש החל במלאכה. כשסיים לא היו מילים בפי הפריץ ורעייתו להביע את התפעלותם, והם כיבדוהו במתנות רבות נוסף על שכרו. מכאן והלאה היה יוצא ונכנס בארמונו של הפריץ.
מוניש לא שינה את אורחות חייו. הוא הוסיף לבקר מעת לעת אצל הרבי ממוגלניץ, הקפיד על קלה כחמורה, וסייע לעניים בכל ליבו. לכן התקבלה בסלחנות העובדה שלבושו היה הדור ומוקפד, במיטב הבגדים, תפורים ומגוהצים היטב.
אך עם הזמן החל הציבור לחוש כי דבר-מה השתנה אצל מוניש. הגאווה חדרה לליבו ומילאה את ישותו. כל הילוכו והתנהגותו הביעו שביעות רצון עצמית והכרת ערכו וחשיבותו.
יום אחד הציג לפניו הפריץ רעיון חדש. מכיוון שמלאכתו נאה מאין-כמותה, הגיע הזמן להתכבד בה מול כל ידידיו ולהראות להם כי בגדיהם לא ישוו לעומת בגדיו היפים. הזמין הפריץ את חבריו הפריצים לנשף תחרות בגדים מיוחדת. הוא מסר לידי מוניש בדים יקרי-ערך, כדי לתפור לו מהם מלתחה חדשה ומהודרת. הוא גם הִתרה בו כי כל כבודו יעמוד על כף המאזניים בערב הזה, ואבוי לו אם לא ידאג כי ינצח.
החייט שפע ביטחון רב והבטיח לפריץ כי הבגדים שיתפור יזכו ללא ספק במקום הראשון. בעוד גאוותו מרקיעה שחקים, שכר החייט עוזרים והחל לשקוד על המלאכה הגדולה.
בכל ליבו ציפה לערב המיוחל שבו הכול ישבחו את עבודתו. ימים ולילות עשו החייט ועוזריו בבית-המלאכה, מדדו ובדקו לבל יימצא קמט קל או חוט פרום, עד אשר היה הכול מוכן.
מוניש השתוקק להראות את כבודו לעיני כול. לכן הוביל את סחורתו בראש משלחת גדולה דרך רחוב היהודים, ועבר גם ליד ביתו של הרבי ממוגלניץ.
מוניש נכנס לארמון הפריץ בראש מורם, ובידיו המלתחה החדשה והיקרה. הפריץ ובני-משפחתו החלו למדוד את הבגדים, אך הבעת אכזבה עלתה על פניהם. הפריץ מדד בגד אחר בגד, ושום דבר לא השביע את רצונו. זעם רב נראה על פניו. שבועות מעטים נותרו עד הנשף, והוא עלול לנחול ביזיון.
"אני נותן לך שבוע אחד לתקן את עבודתך ולהביא מערכת בגדים שתמצא חן בעינינו", צרח לעבר מוניש. "אם לא יהיו הבגדים מוכנים כראוי – רע ומר יהיה גורלך".
מוניש עזב את הארמון שבור ורצוץ. בקושי שירך את רגליו. הוא לא הבין מניין באה עליו הרעה הזאת. ברור היה לו כי לא יוכל להכין מערכת בגדים חדשה בתוך שבוע אחד. ממרומי ההצלחה נפל אל עמקי התהום.
ופתאום ניצת בליבו זיק של תקווה. "אלך אל הרבי ממוגלניץ. אולי יוכל להושיעני ממצבי העגום", חשב, ושם פעמיו אל בית הרבי. בהיכנסו אל חדרו, טרם הספיק לפצות פה, נפל מתעלף.
בדברי רוגע הקימו הצדיק מעלפונו, ואמר: "אם תציית לכל דבריי, תזכה לראות את ישועת ה' הגדולה". מוניש הביע את הסכמתו והצדיק הורה: "עליך לפרום את בגדי הפריץ, ולאחר מכן לשוב ולתפור אותם בדיוק באותם תפרים. עם הבגדים האלה תשוב אל הפריץ וה' יהיה בעזרך".
החייט השתומם, אך הבין כי אין לפניו שום עצה אחרת. הוא ניגש למלאכה, פרם את כל הבגדים ותפר אותם מחדש בדיוק בקווי התפר הקודמים.
בלב נשבר התייצב החייט לפני הפריץ, בעוד זה נוטל ממנו את הבגדים ומתחיל למדוד. קריאות התפעלות נפלטו מגרונו, הבגדים הקסימו אותו והוא לא פסק מלשבחם. הוא ציווה למשרתיו לפייס את מוניש ולמלא את תיקו כסף רב ומתנות, ונפרד ממנו בכבוד ובחיבה.
מבולבל לגמרי פנה מוניש אל בית הצדיק בבקשה להסביר לו את פשר הדבר. חייך הצדיק ממוגלניץ ואמר: "מוניש יקירי, את מלאכתך עשית נאמנה, ובבגדים עצמם לא היה כל דופי. אולם יש דבר אחד שבו הכול תלוי: זה החן הניתן מהשמים. ראיתי אותך כשהלכת בגאווה אל הפריץ, וידעתי שאיבדת את החן למעלה, וממילא סר חינך גם בעיני הפריץ.
"אולם כאשר פרמת את התפרים שעשית מתוך גאווה ותפרת אותם מחדש בלב נשבר, מיד חזר אליהם החן"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
