כתיתה עצמית
"ואתה תצווה את בני-ישראל ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור" (שמות כז,כ). אדם צריך לכתוש ולכתת את התאווה והמידות הרעות שבו, כדי שיגיע למאור ולזכות לקבל הארה מן השמים.
(רבי משה מקוברין)
יגיעה רבה
על-ידי הכתיתה מגיעים 'למאור', אך כדי שהאדם אכן יהיה 'כתית' – הוא זקוק ליגיעה רבה ועצומה עם הרבה תהילים בדמעות.
(אדמו"ר הזקן)
התגברות בגלות
על-ידי ה'כתית' מגיעים לבחינת ה'מאור', שהוא מקור האור. בזמן הגלות, כאשר כל אחד ואחד מישראל נשבר ונדכה, ובכל-זאת הוא מתגבר על כל הקשיים ועוסק בתורה ובמצוותיה – על-ידי זה מתגלה המאור של "נר ה' נשמת אדם", ושם ה' שבנשמה מאיר ביהודי בגלוי.
(ספר המאמרים תשי"א)
להאיר בחוץ
"להעלות נר תמיד... מחוץ לפרוכת" (שמות כז,כ,כא). אור ה' צריך להאיר לא רק בפנים, באוהל מועד, בבית-הכנסת ובבית-המדרש; לא רק בשעת התפילה והלימוד; אלא גם "מחוץ לפרוכת" – גם בחוץ, בעיסוקי היום-יום.
(ילקוט אליעזר)
ענווה חיובית
הציווי "כתית למאור" נאמר רק על השמן למאור ולא על השמן שבו הכינו את המנחות למשכן. ובלשון רש"י: "כתית למאור ולא כתית למנחות". יש לפרש זאת: ענווה היא מן המידות הנעלות באדם, אולם אסור שהיא תביא לידי רפיון ואזלת-יד. זהו שנאמר "כתית למאור" – הכתיתה ושיברון-הלב צריכים להביא ל'מאור', להארת הדרך, ולא "למנחות" – לנחיתות ולהשפלה.
(חשבה לטובה)
להעיר כדי להאיר
מותר להעיר לאדם אם הכוונה היא להאיר לו את הדרך אל האמת, אבל לא "למנחות" – אסור לעשות זאת מתוך כוונה להשפילו ולהביאו לידי נחיתות.
(רבי מנחם-מנדל מוורקה)
התבטלות גמורה
על-ידי 'כתית', התבטלות והנחת עצמך בצד, ביכולתך להגיע לבחינת 'מאור'. כדי שאור התורה, שהוא האלוקות שבה, יאיר באדם, אל לו להסתפק בלימוד נעלה בלבד, אלא עליו להיות בהתבטלות גמורה ולשעבד את שכלו לגמרי אל שכל התורה.
(ספר המאמרים קונטרסים)
נפשי כעפר
זהו שאנו אומרים בתפילת שמונה-עשרה: "ונפשי כעפר לכול תהיה, פתח ליבי בתורתך" – על-ידי ההתבטלות של "ונפשי כעפר לכול תהיה" מגיעים לידי "פתח ליבי בתורתך".
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
