חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:33 זריחה: 6:16 כ"ז בשבט התש"פ, 22/2/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

השמחה הגדולה בגמר העבודה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע גליון 1259 - כל המדורים ברצף
יהודים אינם מעגלים פינות
חדש על המדף
השמחה הגדולה בגמר העבודה
הקטרת קטורת
אחד-עשר סממנים
חומדים, לא אוהבים
חיכה לאורח
התביעה 'עד מתי'
שקלים שאפשר למשש
בין חיוך לליצנות

חלק אורח-חיים בשולחן ערוך, שבו מפורטות ההלכות הנוגעות לאורח-החיים היום-יומי של יהודי, מסתיים בהלכות פורים, והסיום ממש עוסק בדיני פורים קטן ושושן-פורים קטן.

בתוך השולחן-ערוך, שחיבר רבי יוסף קארו, מודפסות הערותיו והגהותיו של רבי משה איסרליש, שבני אשכנז נוהגים על-פי פסקיו, והן מכונות 'הגהות הרמ"א'. וכך הוא כותב בסוף ההלכה האחרונה של הספר: "יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד אדר-ראשון, ואין נוהגין כן. מכל-מקום ירבה קצת בסעודה, כדי לצאת ידי המחמירים, וטוב לב משתה תמיד".

שני 'תמידים'

מובא בספרים שחתימת הספר אצל הרמ"א מתאימה לדברים שהוא מביא בתחילת חיבורו. הוא פותח את חיבורו ב"שיוויתי ה' לנגדי תמיד", ומסיים ב"טוב לב משתה תמיד". יש כאן שני 'תמידים', שצריכים ללוות את חייו של יהודי, על משקל הציווי שנאמר בעניין קרבנות התמיד – "שניים ליום תמיד".

שני הפסוקים האלה, המובאים בתחילת הספר ובסופו, מורים על שני עקרונות שחיובם תמידי. האדם נדרש לשים תמיד את הקב"ה לנגד עיניו –"שיוויתי ה' לנגדי תמיד", וכמו-כן עליו להיות שרוי תמיד בשמחה, כלשון הפסוק "טוב לב משתה תמיד".

שמחת ההתאחדות

אך כאן מתעוררת שאלה: הלוא השמחה היא חובה בסיסית בעבודת ה', וכל מצווה שיהודי עושה עליו לעשותה בשמחה. מדוע אפוא הרמ"א ממתין באזכור החובה התמידית של השמחה עד סוף השולחן-ערוך, וקושר אותה לפורים-קטן דווקא?

נראה לומר שהשמחה שהרמ"א מדבר עליה איננה השמחה הבסיסית, "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה" (כלשון הרמב"ם), אלא הוא מדבר על שמחה אחרת –  שמחה שבאה בגמר העבודה. לאחר שיהודי עבד את בוראו ומילא את מצוות קונו – הוא חש שמחה עצומה על שזכה להתאחד עם הקב"ה על-ידי תורתו ומצוותיו.

שמחה טהורה

השמחה הזאת באה לידי ביטוי דווקא בפורים-קטן. בכל החגים והמועדים – אף שגם בהם חלה חובה מיוחדת של שמחה, ובמיוחד חג-הסוכות, 'זמן שמחתנו', ופורים, שבו צריכה להיות שמחה 'עד דלא ידע' – הרי השמחה בחגים האלה קשורה במצוות מיוחדות, ולכן אין כאן שמחה כעניין לעצמו.

לעומת זה, פורים-קטן אין בו מצוות מיוחדות, והדבר שמייחד את היום הזה מהימים האחרים הוא השמחה שבו. זו אפוא שמחה טהורה, שמחה שמייצגת את השמחה הגדולה של יהודי לאחר שהוא מסיים את עבודתו לקונו. לכן השמחה הזאת היא גם הכנה לגמר העבודה הכללית של עם-ישראל, בביאת משיח-צדקנו, בגאולה האמיתית והשלמה, שאז תהיה "שמחת עולם על ראשם".

(לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 209)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)