בפסוקים הפותחים את פרשת תזריע מוצא בעל 'אור החיים' רמזים עמוקים הקשורים לגאולה. תחילה הוא שואל כמה שאלות על לשון הפסוקים: למה היה צורך לומר "כי תזריע וילדה" ולא היה דיי באמירת "אשה כי תלד זכר"? וגם: למה שינה הכתוב את לשונו שהתחיל לדבר בלשון עתיד, 'תזריע', וסיים ב'וילדה', בלשון עבר, ולא אמר 'ותלד' (וכמו שנאמר בסמוך "ואם נקבה תלד")?
עוד דבר שאינו מובן מאליו הוא האמירה "וילדה זכר", ניסוח שיש לו משמעות ודאית. לכאורה היה צריך לומר "אם תלד זכר" שאז יצטרכו למולו ביום השמיני, אבל התורה אומרת "וילדה זכר", היינו שברור שכאשר "אישה כי תזריע" בוודאי "וילדה זכר".
גאולה ודאית
ה'אור החיים' מסביר תחילה את הדברים בכמה דרכים, ולאחר מכן הוא בא אל הרמזים הטמונים בכך בעניין הגאולה:
"עוד ירמוז הכתוב על כנסת ישראל, אשר מצינו שנקראת 'אשה' בדברי הנביאים, דכתיב (ישעיה נד) 'כי בועלייך עושייך', וכתיב (שם) 'ואשת נעורים', וכתיב (הושע ג) 'וארשתיך לי וגו", (ישעיה נ) 'איזה ספר כריתות וגו".
"ועליה אומר הכתוב 'אשה כי תזריע'. פירוש: הזרעת מצוות ומעשים טובים, על דרך אומרו (הושע י) 'זִרעו לכם לצדקה'. 'וילדה זכר', פירוש: תהיה הולדתה זכר. פירוש: דע, כי בחינת הזכר היא בחינה עליונה מבחינת הנקבה, והתורה מייחסת בחינות העליונות בבחינת הזכר. והודיע הכתוב, כי אם כנסת ישראל 'תזריע', ודאי שתוליד הדרגות עליונות".
כלומר, יש כאן רמז שאם עם-ישראל יעשה את המוטל עליו, ויעסוק בתורה ובזריעת מצוות – ודאי שתבוא הגאולה וייוולד ה'זכר', שהוא רמז לאור הקבוע והנצחי של הגאולה.
וממשיך ה'אור החיים': "והוא מאמרם רז"ל (סנהדרין צח; שמות-רבה פרשה טו כאן) עוצם הפלגת הפלאות אשר יפליא ה' בביאת הגואל, אם ישראל יזכו על-ידי מעשיהם הכשרים. ויכוון להבדיל בין הגאולה המחוכה [=שאנו מצפים לה] לגאולה שעברה של מצרים, שהיו ישראל ערום ועריה. גם אמר הכתוב (דברים ד,לד) 'גוי מקרב גוי'. ואותה גאולה תכליתה לא עמד, כי נחרב הבית וגלו, והיה מה שהיה, ואין טובה זו בבחינת זכר.
"אבל הגאולה העתידה, לצד שעל-כל-פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לוּ יהיה שלא יהיו ראויים, אף-על-פי-כן, באמצעות אורך הגלות ועסק התורה, דכתיב (דברים לא) 'לא תִשָכח מפי זרעו', על-כל-פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח".
העברת הרע בשנה השמינית
לאחר הדברים האלה ה'אור החיים' מוסיף רמזים למהלך הגאולה עצמו: "ואומרו 'וטמאה' וגו', כאן רמז תיקון אשר יעשה ה' להשיג בחינת הזכר. כי שבע שנים יכונן חבלי משיח, כאומרם (סנהדרין צז,א) ז"ל 'שבוע שבן דוד בא וכו', לייסרם ולזקקם. והוא אומרו 'וטמאה', יִחֵס הייסור לבחינת הטומאה, כי הוא הטמא הוא המייסר, ואמר 'שבעת ימים', פירוש: שבע שנים, על דרך אומרו (כתובות נז,ב) 'תשב הנערה איתנו ימים או עשור'. ואמרו ז"ל: ימים – שנה. 'וביום השמיני' וגו' פירוש: שאחר עבור שבע שנים, בהתחלת יום השמיני, 'ימול בשר ערלתו', כי אז יעביר ה' בחינת הערלה מהעולם, דכתיב 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ', וזה יהיה בשנה השמינית".
מדבריו עולה שחבלי משיח יימשכו שבע שנים, ולאחר מכן, בתחילת השנה השמינית, יועבר הרע מן העולם, והעולם ייכנס לתקופה שבה לא יהיה עוד רע ורק הטוב ישלוט והאמת האלוקית תהיה גלויה לעין-כול. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
