שאלה: יום פטירתו של רבי שמעון בר-יוחאי, ל"ג בעומר, הוא יום שמח. האם אפשר ללמוד מזה שכל יום-שנה לפטירה ('יאָרצייט') יש לציין בדרך של שמחה?
תשובה: ביום-השנה לפטירתו של כל יהודי עולה נשמתו מדרגה בגן-העדן. העלייה באה לאחר דין ומשפט מחודש על הזכויות וכו' שיש לנפטר.
מאחר שמעשיהם הטובים של הבנים נחשבים זכות בעבור האבות, נהוג בישראל (מנהג ששורשיו מגיעים עד דוד המלך) לצום ביום זה, וכמו-כן נוהגים להדליק נר נשמה, להתפלל לפני התיבה ולומר 'קדיש', לעלות לתורה ביום עצמו (אם הוא יום קריאה) ובשבת שלפניו, ללמוד משנה (אותיות נשמה), ולעלות לקבר ולומר שם פרקי תהילים ותפילות לעילוי הנשמה.
בעניין ל"ג בעומר הדין שונה, מאחר שרבי שמעון בר-יוחאי ציווה לשמוח באותו יום. ההלכה היא שאם האב ציווה שלא ינהגו הבנים אבֵלות לאחר שלושים יום - שומעים לו. לכן אנו שמחים בל"ג בעומר, וכלשון ה'משנת חסידים': "ביום זה... מצווה לשמוח שמחת רשב"י, ואם דר בארץ-ישראל, יֵלך לשמוח על קברו ושם ישמח שמחה גדולה".
עם זה ידוע לנו מהתורה ומדברי חז"ל שמשה רבנו לא היה שמח לקראת פטירתו, שהרי לא זכה להיכנס לארץ, ועל-כן מצויין (בטור ובשולחן-ערוך) יום פטירתו, ז' באדר, כיום תענית צדיקים. בדורות האחרונים ממעטים בתעניות, מפני החולשה.
השנה, כשליל ל"ג בעומר חל במוצאי-שבת, על כל רב, מורה, מדריך והורה, לעורר ולהזהיר את בני-הנוער, שלא להתחיל חלילה בהדלקת המדורות לפני שעת צאת השבת (8:20 בערב בערך).
מקורות: גשר-החיים פרק לב. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' רכב. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
