רבי אהרון מסטראשעלע (סטרוסילה), בעל 'עבודת הלוי', היה ממונה ומדריך לתלמידי אדמו"ר הזקן המבוגרים * עבודתו בהתפעלות לעומת אדמו"ר האמצעי שלא ניכר עליו * ביאר את החשיבות שבנתינת 'מעמד', בתור אמצעי לקבלת החיות וההתקשרות * הרבי התבטא שאילו היו לו חסידים "ברי סמכא שאפשר לסמוך עליהם" – היה מדפיס את ספריו
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
עבודה בהתפעלות
בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויצא ט' כסלו תשי"ב (תורת מנחם כרך ד' עמ' 157-156) סיפר הרבי על תפקידו של אדמו"ר האמצעי בימי נשיאותו של אדמו"ר הזקן – שהיה ממונה על הדרכת האברכים הצעירים ("די יונגעלייט"), והוסיף:
על המבוגרים היה ממונה הרה"צ ר' אהרן מסטראשעלע, שהיה מבוגר מאדמו"ר האמצעי [שהרי, בבוא הרה"צ ר' אהרן להסתופף אצל רבינו הזקן, בשנות המ"ם (תק"מ) [=בערך בשנת תקמ"ג – 'בית רבי'] היה אדמו"ר האמצעי (שנולד בשנת תקל"ד) נער בן שמונה או עשר שנים בלבד], ולכן נתמנה הרה"צ ר' אהרן על המבוגרים, ואדמו"ר האמצעי על הצעירים.
אודות הרה"צ ר' אהרן בן הרה"ח ר' משה הלוי (תקכ"ו – שמיני עצרת תקפ"ט) מסופר בארוכה ב'בית רבי' (חלק א ריש פרק כו) וכן ב'ספר השיחות תרפ"ז' (עמ' 111).
בחודש תשרי תרצ"א שמע כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את הדברים הבאים ('רשימות היומן' עמ' קעו):
כשהיה אדמו"ר האמצעי בן י"ב-י"ג שנה – כי קרה זה לערך בשנת תקמ"ח-מ"ט – וישב ולמד ביחד עם ר' אהרן מסטראשעלע, אשר הלה נתחנך בבית אדמו"ר הזקן מקטנותו. וכמדומה לי שהיה גם-כן איזה יחס משפחתי לאדמו"ר הזקן.
דירת אדמו"ר הזקן היתה: פרוזדור ושם המטבח, מצדו האחד [של הפרוזדור] חדרי הרבנית והבני בית, ולצד השני של הפרוזדור [היה] החדר שבו למדו אדמו"ר האמצעי ור' אהרן מסטראשעלע, ולפנים הימנו [היה] חדר אדמו"ר הזקן.
והוסיף וסיפר בכ"ה מרחשוון תרצ"ה (שם עמ' שנט):
מרוב ההתפעלות מהדא"ח ששמעו, קפץ פעם אחת ר' אהרן מסטארשעלע על השולחן והתחיל לטפס על הקורות. אמר לו ר' משה ווילענקער: רד, מה לך כי נתפעלת...
בכלל [=תלמידי] חדר א' היתה עבודתם בהתפעלות, וגם עבודתו של ר' אהרן היתה כן, ועל שלא היה ניכר באדמו"ר האמצעי עניין של התפעלות אמר עליו [ר' אהרן] ביטוי קשה.
ובאותו חורף תרצ"ה הוסיף הרבי הריי"צ לספר על אודותיו, ובין השאר (שם עמ' שסז):
היה ר' אהרן אומר גם-כן ביאורים משלו. אדמו"ר הזקן שחק (ביטל) אותם.
נתינה שהיא התקשרות
בשיחת ש"פ תבוא ח"י אלול תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ד' עמ' 345) ציטט הרבי את הידוע ממה שכתב תלמידו הגדול של רבינו הזקן, הרה"ג והרה"ח וכו' מוהר"ר אהרן הלוי מסטראשעלי, בהקדמתו לספר שער היחוד והאמונה שלו (שקלוב תק"פ): "שער היחוד והאמונה... לא הספיק הזמן בידו להשלימו כפי כוונתו ורצונו הקדוש", ומטעם זה בהוצאות הראשונות נדפס בסופו – "חסר" [ראה תורת חב"ד – תניא', קה"ת תשמ"א, עמ' 16; 31. והרבי ממשיך:
אבל אף-על-פי-כן בהוצאות התניא שלאחר מכן הושמטה – בוודאי בידיעתם (ובהסכמתם ויתירה מזו, בהוראתם) של רבותינו נשיאינו – התיבה "חסר" (עד שהדבר נשכח לגמרי),
ובטעם הדבר – יש לומר, שלאחר שהתווסף בגילוי החסידות על-ידי רבותינו נשיאינו בגילוי החסידות, כבר נשלם ה"חסר" [בדוגמת מה שמצינו בגמרא ענינים שלא נתפרשו עד שבא תנא פלוני ואמר "אני אפרש" (פסחים צו,ב – במשנה. ועוד)].
בהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך ב' עמ' 113) דיבר הרבי על עניין הצדקה. בין הדברים אמר שבנושא ה'מעמד' ישנו מיעוט איגרות של רבותינו נשיאינו, איגרות שכתב אדמו"ר הזקן אודות המעמדות עבור רבותינו שבארץ-הקודש ומהם שנדפסו וגם ישנן שלא נדפסו; איגרות של כ"ק מו"ח אדמו"ר [מהוריי"צ]. אמנם, ציין הרבי, "ישנה איגרת מר' אהר'לע סטראשעלער, המבאר את עניין המעמד".
דברי הרבי מכוונים ככל הנראה למכתבו של הרה"ק ר' אהרן הנדפס בספרו 'עבודת הלוי' (חלק הליקוטים יג, ג), שם מבואר רוב הטוב ונועם הוי' הנמשכים על-ידי הנתינה [ונעתק משם בספר 'מגדל עוז' (כפ"ח תש"מ) עמ' שכט – שלא].
עוד בחיי אדמו"ר הזקן כתב הרה"ק הנ"ל שתי אגרות בנושא הנ"ל [נעתקו במגדל עז שם עמ' שכז-ט; ועמ' שלא-שלג]. בראשונה הוא כותב כי קליטת דברי הרב בפנימיות אפשרית רק על-ידי הנתינה שהיא הממוצעת להתקשרות ולקבלת החיוניות מהרב ("ולא כמו אותן המדמין התקשרות הצדיקים מחמת שאוהב אותן בלבד"). בשנייה ישנו דגש על עניין השמחה החייבת לשרות במעשה המצוות בכלל, ובפרט בנתינה זו "אשר יסודתו בהררי קודש ומוסד ושורש לכל עבודתו בקודש", ועד אשר מרוממתו "להתאחד נפשו עם אור-אין-סוף חיי החיים ברוך-הוא".
בית מקדש מעט
אודות מאמרו של אדמו"ר הזקן (לקוטי תורה ברכה צח, ד) ד"ה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" מציין הרבי בשיחת ש"פ חיי שרה תשל"ב (שיחות קודש תשל"ב כרך א' עמ' 129; וכן בהערות וציונים ללקו"ת שם) שאיתא בספר עבודת הלוי (ח"ב) מר' אהרן, שאדמו"ר הזקן אמרו בשעה שנכנס לבית הכנסת החדש ("כתב-יד-קודשו בעת ששמע מרבו בעת חנוכת הבית"), ["נדפס (בשינויים) במאמרי אדמו"ר הזקן – הנחות הרב פנחס ז"ל (עמ' עט), מתחיל הטעם שעושים כו' ונרשם עליו: "למזל-טוב חנוכת בית חומה, כ' טבת, ס"ז". בסידור שער התפלה דיבור-המתחיל מזמור (עם הוספות)"].
והקשה כ"ק אדמו"ר בשיחת תשל"ב שם:
הרי במזמור שם מפורש: "חנוכת הבית לדוד" שקאי על חנוכת בית-המקדש, איך מתאים זה בנוגע לסתם בית כנסת?
אלא – כפי שדובר פעם בארוכה שכוונת ומטרת כל בית מקדש מעט, ועל-דרך-זה כל בית יהודי, שהוא יהיה בדוגמת בית המקדש – "חנוכת הבית לדוד", משום שבשעה שיהודי נכנס לבית יהודי, עליו לעשותו לבית המקדש לה', מקום בו שורה השם-יתברך [והרחיב בזה עוד].
אילו היו לי חסידים...
בסעודת ליל שמיני עצרת (-יום היארצייט של רבי אהרון) תשל"א אמר הרבי ('המלך במסבו' כרך ב' עמ' רט) שהרה"ק מסטראשעלע מביא בשם עמק המלך אודות הלשון הידוע "תחלת הכל היה אור-אין-סוף ממלא כו'": שלפני תחילת הכל היה גם-כן צמצום (בז"א – צמצום). – "ואחר-כך מצאתי זה ב'עמק המלך'", סיים הרבי.
בהזדמנות אחרת סיפר הרבי באחת מסעודת החג, כי פעם דיבר כ"ק אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע אודותיו (מקור הדברים בתורת שלום) בדברים שכללו ביטוי חריף מעט. במקום נכח אחד מצאצאיו, והלה לקח את הדברים לליבו, עד אשר כ"ק אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע המתיק את הדברים והרגיעו.
במספר הזדמנויות בשולחן החג בדירת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, העלה חתנא דבי נשיאה הרש"ג ז"ל על הפרק את נושא הדפסת ספרי וכתבי החסידות של הרה"ק ר' אהרן הלוי מסטרושילא, היות וכבר אזלו מן השוק. בתגובה התבטא הרבי ('המלך במסיבו' כרך א' עמ' קנב):
אילו היו לי חסידים ברי-סמכא שאפשר לסמוך עליהם – הייתי מדפיסם!
והוסיף:
למרות שיש מי שטוען שאין כסף – למטרה כזו הייתי משיג כסף ומוציאם-לאור!
ופעם אחרת (שם עמ' ריא) הוזכר ביאור מפורט שלו על מכות מצרים ("ולהבין ענין עשר מכות"), והרבי הגיב שעניין זה מבואר בהרחבה גם בסידור האריז"ל ובקבלה.
הרש"ג הזכיר שכתביו הולכים לאיבוד, והרבי ציין שהדרושים שלו על פרשיות השבוע אינם מסודרים [=ומן הראוי לעורכם לפני הבאתם לדפוס, אך לגבי עצם העניין] –
באמת מן הראוי היה להוציאם-לאור, אם חסידים יקחו על עצמם את האחריות! | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
