זו הייתה חידה מוזרה בעיני השדכן. הוא לא הצליח להבין מדוע החסיד דוחה שוב ושוב הצעות שידוכין טובות ומכובדות בעבור בתו.
בתו של החסיד הייתה נערה כלילת-מעלות, ורבים מנכבדי העיר רצו אותה בעבור בניהם. אחד מהם אף תקע בידו סכום נכבד כדי שיפעל במרץ לקידום השידוך, ועם זה עמד החסיד בסירובו.
החסיד היה מתלמידיו של רבי ישראל בעל-שם-טוב. יהודי תלמיד-חכם וירא-שמים, אך עני מרוד. בקושי הצליח להביא לחם צר לפיות בני-ביתו. לכן דחה את ההצעות. וכי מניין לו לשלם בעבור נדוניה לבתו ובעבור כל הוצאות החתונה?
סוף-סוף הצליח השדכן לחלץ מפיו את הסיבה לסירובו, ומיד הציע פתרון: "לא-הרחק מכאן מתגורר כפרי אמיד הנותן הלוואות יפות. אתה איש נאמן, והוא יסתפק בחתימת ידך. לך אליו ויהיה בידך הסכום הנדרש".
החסיד לא השתכנע. וכי מניין ייקח להחזיר את החוב? אך השדכן לא התעצל. הוא הלך בעצמו אל הכפרי והשיג את אישורו למתן ההלוואה. כשחזר הלך לאשת החסיד ויחדיו הפצירו בו לקחת את ההלוואה ולעשות את השידוך. "כך עושים כולם, וה' עוזר", אמרו.
לא יכול היה החסיד לעמוד בלחצים. הוא נסע אל הכפרי וקיבל את הכסף, בהתחייבות להחזירו כעבור שנתיים. בתוך כמה ימים נסגר השידוך, לשמחת לב כולם.
גדולה הייתה השמחה בעת החתונה. באותה שעה לא דאג החסיד כלל על החזר ההלוואה, שכן עדיין שנתיים לפניו עד מועד הפירעון. אולם החודשים נקפו ומצבו הכלכלי לא הוטב. אט-אט גברה בליבו הדאגה שמא לא יוכל להחזיר את חובו.
קם החסיד ונסע אל הבעש"ט, וסיפר על מצוקתו. הבעש"ט לא הגיב על עצם העניין, אך שלח אותו לבית-המדרש. "שמע מה שמספרים שם, וזה יהיה לך לתועלת", אמר. עשה החסיד כפקודת רבו, התיישב בין התלמידים והאזין לשיחתם.
באותה שעה סיפר אחד התלמידים על דרך התקרבותו של המגיד ממזריטש אל הבעש"ט: כאשר בא בפעם הראשונה לתהות על קנקנו ציפה לשמוע מפיו דברי תורה עמוקים. במקום זאת שמע את הבעש"ט מספר שפעם אחת היה בדרך ולא היה לו אוכל בעבור העגלון הגוי, עד שמצא אדם וזה מכר לו לחם והעגלון אכל ושבע. לאחר מכן נשאר בלי מספוא לסוסים, עד שהזדמן לו אדם והלה מכר לו מזון לסוסים.
המגיד ממזריטש התפלא מאוד לשמוע דברים פשוטים כאלה מפי הבעש"ט. רק לאחר זמן הבין כי הדברים היו בעצם רמזים לעניינים נעלים ושמימיים, והחליט להיות תלמידו הנאמן.
זה הסיפור ששמע החסיד. אף הוא תהה על משמעות הדברים ומדוע היה צריך לשמוע סיפור זה. הוא חזר לביתו בלי פתרון אמיתי לבעייתו.
לא עבר זמן רב והחסיד חלה ונפטר לבית-עולמו. עכשיו כבר לא היה ממי לגבות את החוב.
עברו שנים. יום אחד ציווה הבעש"ט להכין את העגלה והסוסים ליציאה לדרך. התלמידים הקדושים הצטופפו בעגלה ודיברו דברי חסידות, עד שהעגלה עצרה ליד בית הכפרי העשיר המעניק הלוואות. הכפרי הורה למשרתיו לערוך בעבור האורחים סעודה כיד המלך.
בינתיים התעניין הבעש"ט במצב עסקיו של האיש. הכפרי הציע להראות לבעש"ט את נחלתו, והבעש"ט נענה להזמנה. העשיר הראה לו את שדותיו ומטעיו, את דירי הצאן ורפת הבקר, ואז הגיעו אל אורוות הסוסים. בעל הבית הוציא מהאורווה סוס אחד ותיאר את מעלותיו בעיניים נוצצות.
הבעש"ט פנה אליו בבקשה: "מכור לי בבקשה סוס זה". הכפרי השיב כי הוא מוכן לוותר על כל אחד ואחד מסוסיו, רק לא על הסוס הזה.
חזרו האנשים אל הבית וישבו לסעודה. עתה התעניין הבעש"ט בעסקי הלוואותיו של הכפרי. גם כאן החל האיש להשתבח כי גדולי הפריצים לווים אצלו והוא מצליח להשביע את רצון כולם. להוכחת דבריו קם והביא את תיק ההלוואות שלו, והציג לפני הבעש"ט את שטרי-החוב שבידו.
הבעש"ט עלעל בשטרות והוציא את שטר ההלוואה שחתם החסיד שנפטר. שאל הבעש"ט את הכפרי: "האם תוכל לתת לי שטר זה במתנה גמורה?". הכפרי חייך: "שטר זה הוא של אדם שנפטר ואין לו כל ערך". "אף-על-פי-כן", אמר הבעש"ט, והכפרי מסר לידו את השטר.
"עתה אבקשך", אמר הבעש"ט, "לומר לפנינו בפה מלא כי אתה מוחל מחילה גמורה לנפטר על החוב שבשטר זה". לאחר שאמר הכפרי את הדברים במפורש אורו פניו של הבעש"ט, והוא קרא למסובים לומר 'לחיים'.
לא חלפו דקות אחדות ואחד ממשרתי הבית נכנס פנימה נסער ולחש דבר-מה באוזנו של הכפרי. זה מיהר לצאת החוצה וכעבור זמן חזר בפנים עצובות. הוא סיפר כי סוסו היקר והחביב מת פתאום.
הבעש"ט הרגיעו ואמר לתלמידיו: "בסוס המובחר הזה התגלגלה נשמתו של החסיד שלא פרע את חובו. בבית-דין של מעלה פסקו שעליו להתלבש בתוך סוס ולעבוד אצל המלווה, ובכך לפצות אותו על אי-החזרת ההלוואה. לכן שלחתי אותו לשמוע את סיפור הסוסים בבית-המדרש, כי הדברים רמזו לתיקון נשמתו.
"עתה", סיים הבעש"ט, "כשהכפרי מחל לנפטר מחילה גמורה, מת הסוס, ונשמת החסיד עלתה מעלה-מעלה לאחר שהשיגה את תיקונה". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
