לאחר שהמבול הציף את הארץ, נחה התיבה על הרי אררט. התורה מספרת שהמים ירדו והלכו, עד שנראו ראשי ההרים, ואז פתח נח את חלון התיבה "וַיְשַׁלַח את העורב", כדי לראות אם כבר ירדו המים מעל הארץ. לאחר מכן שלח את היונה וכו'.
שיגור העורב והיונה על-ידי נח דורש הסבר: הלוא הוא נכנס לתיבה על-פי ציוויו של הקב"ה, וגם יציאתו מן התיבה הייתה לאחר ציווי מפורש: "צא מן התיבה". לשם מה אפוא שלח את העורב ואת היונה, בשעה שממילא לא היה רשאי לצאת מן התיבה עד שיתקבל ציווי מפורש מאת הקב"ה?
לעשות את התלוי בנו
ההסבר הוא שנח ידע כי הקב"ה הטיל עליו תפקיד לדאוג לקיום העולם, על-ידי הכנסת כל בעלי-החיים אל התיבה, ודאגה למזונם במשך כל זמן היותם בתיבה. מכאן הבין שעליו לפעול בדרך הטבע, אף-על-פי שכל ההצלה מהמבול הייתה ניסית ועל-טבעית.
כאשר היה מקום להניח שכבר יבשה הארץ ויכולים לצאת מן התיבה, לא המתין נח עד שהקב"ה יצווה אותו על כך, אלא עשה מצידו את כל התלוי בו כדי לברר שאמנם כבר אפשר לצאת מן התיבה. אמנם היציאה בפועל הייתה לאחר ציווי הקב"ה, אבל נח מצידו עשה את ההשתדלות הראויה. ויתרה מזו, דווקא פעולתו והשתדלותו, שביטאו את גודל תשוקתו וחפצו לצאת מן התיבה, מיהרו וזירזו את ציווי הקב"ה "צא מן התיבה".
לפעול בעולם שמחוץ לתיבה
מכאן אנו למדים הוראה גדולה וחשובה בעבודת האדם לקונו: המבול מייצג את כל ענייני העולם המפריעים לעבודת ה'. העצה להינצל מ'מבול' הטרדות היא להיכנס אל 'התיבה', כתורת הבעש"ט הידועה, שהתיבה רומזת לתיבות התורה והתפילה. יהודי נדרש אפוא להכניס את עצמו אל תוך תיבות התורה והתפילה, ועל-ידי כך יינצל מה'מבול'.
אולם בכך לא דיי. תכלית הכוונה היא לפעול בתוך מציאות העולם שמחוץ לתיבה דווקא. אמנם פעילות זו יכולה להיות רק לאחר השהייה בתיבה, אבל לאחר מכן צריך לצאת ממנה ולפעול בעולם. נח מלמד אותנו שעוד בזמן השהייה בתיבה צריך לחשוב על הפעילות מחוץ לתיבה, עד שבודקים אם כבר אפשר לצאת ולפעול בחוץ.
לפעול לזירוז הגאולה
הוראה זו שייכת במיוחד לסוף זמן הגלות. הגלות בכללה נמשלת למבול, כי המבול הוא מלשון בלבול, שמבלבל הכול, וזה המצב בזמן הגלות, שכל הדברים הם במצב של בלבול ואי-בהירות, וצריכים לפעול שתבוא הגאולה, שתביא בהירות בדברים וגילוי האמת שבבריאה.
על כך באה ההוראה מפעולתו של נח: כאשר יש ליהודי סיבה לחשוב שכבר הגיע הזמן של סיום הגלות – עליו לעשות כל התלוי בו כדי לבחון זאת. ובפשטות – לעשות הכול כדי למהר ולזרז את הגאולה. יהודי אינו יכול לשבת ולהמתין עד שהקב"ה יצווה עליו לצאת מן הגלות, אלא עליו לפעול לזירוז הגאולה, וזה עצמו יפעל שהקב"ה יביא את הגאולה תיכף ומיד ממש.
(התוועדויות תשמ"ה כרך ד, עמ' 2407) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
