נושאים נוספים
	התקשרות 905 - כל המדורים ברצף
	בקיום שליחותו של 'יצחק' זוכים לכל הברכות
	חידוש בעניין השליחות
	מהני מילי מעלייתא – בהלכה ומנהג
	פרשת תולדות
	הלכות ומנהגי חב"ד

על גרטל ועל קיטל, על סעודה חלבית בשבועות ועל הרקיקה ב'עלינו' * ילד בברכת כוהנים, טעם לקשירת ספר תורה בשליש התחתון, ועצה לזהירות על-פי צוואת ר"י החסיד – לימוד פרק תניא... * וגם: הוראות לבעל תוקע, וכיצד צריכה להיות הטבילה במקווה * מקבץ סיפורים מענות והוראות והנהגות – מקצתם בפרסום ראשון

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

קודש ילבש – ובאבנט...

באחד מגיליונות הערות התמימים ואנ"ש מוריסטון (גיליון תשי"ז [ט"ו] ש"פ אחרי-קדושים י"ג אייר תשנ"ד הערה ט עמ' 17), כתב הרב שניאור זלמן וילשנסקי ראש הישיבה במוריסטון:

"שמעתי מהרב ר' יהודה לייב שי' ביסטריצקי ששמע בעצמו מפה קדשו של כ"ק אדמו"ר שליט"א שאין להיכנס לבית-הכסא באבנט (גארטל).

"ומעניין לעניין, באותו מעמד אמר עוד כ"ק אדמו"ר שליט"א ש'קיטל' צריך להיות – "אַזאַ וואָס מ'טוט אָן איבערן קאָפ" [=כזה שלובשים אותו דרך הראש], היינו שסגור בחלקו מלפניו, ולא כאותם הפתוחים לפניהם לגמרי ונסגרים על-ידי כפתורים".

סעודה חלבית

ב'הערות וביאורים' אהלי תורה (גיליון תתא - ש"פ מטות-מסעי תש"ס, עמ' 57) כתב המזכיר הרה"ג הרה"ח ר' יהודה-לייב גרונר:

"במשך עשיריות בשנים זכיתי להכניס לכ"ק אדמו"ר זי"ע סעודה החלבית ביום א' דחג-השבועות. ואף פעם לא היה לחם אלא מזונות [שמעתי שכן נהג גם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע וכו']".

ועוד כתב הרב גרונר (שם):

"בכל שבת – על-כל-פנים ברובם ככולם – לאחר שהרבי קידש ביום, יצא ידי חובתו לקידוש במקום סעודה באכילת חמשת המינים" [והוא על-פי מה שנתבאר בסימן רעג סעיף ז, וסעיף ח].

ילמד תניא ויהפוך לאדם חדש

בספר 'בכל ביתי נאמן הוא' (כפ"ח תשע"א) עמ' 518 מובא הסיפור הבא:

נאמר בצוואת רבי יהודה החסיד כי אדם שעוזב את הבית ולא הגיע למקום חפצו, אל לו לשוב לביתו [=ראה סימן לח: לא ילך אדם מביתו לדרך ויחזור לביתו אם שכח איזה דבר כו'].

"פעם נסע [ר' זלמן גוראריה] לנמל-התעופה לטיסה, והטיסה נדחתה ליום המחרת. ר' זלמן... לא ידע את נפשו... הרב חודוקוב שאל את הרבי, והרבי הורה כי ילמד פרק תניא ואז יוכל לשוב לביתו, שכן כשלומדים פרק תניא – נעשים "אַן אַנדער מענטש" [=בן אדם אחר...]. והשווה רמב"ם הלכות תשובה פ"ב ה"ד: אני כו' ואיני אותו האיש... והרבי התכוון ברצינות שאכן הופכים לאדם אחר".

תורה משולשת...

בעניין מנהג חב"ד בחגירת אבנט ספר-התורה בתחילת השליש התחתון של הספר, והחידוש בזה על מנהג העולם – האריך הרב אליהו יוחנן גוראריה שליט"א בספרו 'חקרי מנהגים' כרך א' עמ' פג-פה, ובסיום דבריו הביא את דברי הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי (מרא דאתרא דכפר חב"ד) בזה הלשון:

"זכורני משנות ילדותי בתקופת תחילת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר, כשהגיע מנהג זה לבית-הכנסת חב"ד בתל אביב, סיפרו ששאלו את כ"ק אדמו"ר ואמר שמקורו מירושלמי תענית פרק ד הל' ה: רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, הלוחות היו אורכן שישה טפחים ורחבן שלוש, והיה משה תופס בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריווח באמצע. כיוון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו, הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר לכל היד החזקה (ראה תנחומא עקב פרק יא בשינוי קצת, ובשמות-רבה פרשה מז,ו באופן אחר).

"ובפשטות משמע שהחזיק משה בטפחיים התחתונים שהם שליש התחתון, והקב"ה בטפחיים העליונים שהוא השליש העליון, וגברה ידו של משה שהחזיק בשליש התחתון, ועל זה נאמר ולכל היד החזקה, ועל כן נוהגים לכרוך בשליש התחתון לרמוז על היד החזקה.

"בזיכרוני, כאשר היו מגישים לכ"ק אדמו"ר את הספר תורה לכל נדרי, הקפות וכדו', היה תופס בידיו הקדושות את הספר תורה בשליש התחתון, ואחר-כך היה מעביר ידיו הק' לאחיזה בעץ החיים. ומתאים עם הירושלמי הנ"ל".

עבור הטיפול באם

בגמר ה'שבעה' אחרי פטירת אימו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה – קרא הרבי לרופא הד"ר זליגסון וביקש לשלם לו עבור השתדלותו בבריאות אמו. הד"ר זליגסון סירב לקחת. הרבי לא ויתר ואמר: גם אנשי הסנהדרין קיבלו תשלום עבור עבודתם. הד"ר זליגסון הגיב במאמר חז"ל שאין מסרבין לגדול ונטל את הכסף (ספר 'ר' אברהם אבא הרופא', נ.י. תש"נ, עמ' 126).

מנהג הרקיקה

הנה בפרסום ראשון מכתב שיהודי חסידי כתב לרבי ותשובותיו של הרבי שסומנו בגוף השאלה:

"שאלה: מנהג חב"ד שרוקקין בעת אמירת "עלינו לשבח" ומבואר הטעם ב"היום יום" (ט' טבת) שאין רוצין ליהנות מהרוק שנתהוה על-ידי הזכרת האלילים.

"שמעתי שכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לאחד שעל עצם מנהג הרקיקה יש (מעין) מקור על זה בפוסקים^א] (למרות שהיו מגדולי ישראל שערערו על המנהג^ב]).    

"על-כל-פנים שאלתי למה דווקא בעלינו^ג] שבסיום^ד] התפילה, ולא כמה פעמים לפני זה כשמזכירים הגויים ואליליהם".

המענה (לפי האותיות בגוף השאלה):

א] כ"ה בט"ז יו"ד סקע"ט ס"ק ה'.

ב] נמצא בשל"ה ובכ"מ.

ג] ויש לומר מפני מעלתה של תפילה זו שנתחברה על-ידי יהושע בן נון וכתבו הפוסקים ש"שבח גדול יש בעלינו לשבח" [שלכן "צריך לאומרו מעומד"]. וכן כתוב בכתבי האריז"ל, ומהם: שער הכוונות (ענין כוונת עלינו לשבח) "הוא שבח גדול מאד מאד", פרי עץ חיים "שבח גדול לאין קץ" [ובהנ"ל מפורטים "ב' כוונות וסיבות, יש בשבח הזה של עלינו לשבח"]. וראה שער הכולל פי"א ס"ק לד.

ד] ולכן – אדרבה פשוט הוא ועל-פי מה שאמרו חז"ל דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, ב).

ילד לברכת כהנים

שח הגה"ח הרב אשר-לעמיל הכהן שליט"א, רב ומו"צ קהילת ליובאוויטש בביתר עילית ('כה תברכו' תשורה ר"מ אריאל רוט, תשס"ב, עמ' 151):

זה היה בשנת תשל"ו (לערך). זכיתי לשהות בחודש השביעי בד' אמותיו הק' של הרבי נשיא דורנו. באותה שנה הבאתי עימי את אחד מילדיי שיחיו, שהיה בן שש שנים (!). ביום שמחת-תורה עליתי לדוכן בתפילת שחרית כנהוג, ובעמדי לעלות לדוכן פנה אלי הרבי ושאל על הילד, מדוע לא הבאתיו לנשיאת-כפיים. כאשר עניתי כי הילד ישן, הגיב הרבי בתנועת יד של בטלנות...

לא לחדש מחלוקת!

בקונטרס הערות התמימים ואנ"ש שהופיע במלבורן, אוסטרליה (גליון יו"ד, כ' מנחם-אב תשמ"ב, בתחילתו), מובאת תשובתו של הרבי:

לא ישנו ממנהגם עד עתה כפשוט ולא יתחילו ח"ו וח"ו במחלוקת חדשה וישקיעו מרצם במבצע אהבת ישראל.

ושם הוסבר:

"בקשר למה שדיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות דט"ו מנחם אב [ראה התוועדויות תשמ"ב כרך ד' עמ' 1997] על-דבר השאלות-ותשובות לפני כמה שנים בקשר לזמן אמירת טל ומטר וכו' במדינת אוסטרליה והדומה (מצד שינוי התקופות דקיץ וחורף בחצי כדור תחתון זה), ושהיו תשובות בזה מגדולי ישראל בזמן ההוא ופסקו שבמדינת אוסטרליה לאמר טל-ומטר בחורף שלהם. ושאלו מכ"ק אדמו"ר שליט"א מה לעשות בפועל, ועל-זה הואיל לענות – כאמור".

בהמשך לזה דיבר הרבי בא' ראש חודש אלול תשמ"ב (שם עמ' 2119-2121), וכן בא' ראש חודש מרחשוון תשמ"ג (ראה התוועדויות תשמ"ג כרך א' עמ' 387-390 (כולל)), שם גם הובאו בפרטיות דעות הפוסקים בנושא.

חסידות ב'שלום זכר'

כאשר נולד התמים יוסף-יצחק זליגסון, בשבוע פרשת ויחי, הנה לקראת ה'שלום זכר' הוציא הרבי בהשאלה מאמרים אחדים של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (שהיו בכתובים) השייכים לפרשת ויחי – שילמדום בסעודת ה"שלום-זכר" ('תולדות ר' אברהם הרופא' עמ' 144).

אביהם של גרים

ב'אור התורה' בראשית (תמב, א) הובא שכל הגרים שנתגיירו מן האומות מתייחסים לאברהם, שהוא גם-כן אביהם, ולכן נקראים על-שם אברהם.

קודם שהדפיסו כרך זה של 'אור התורה' עם הדברים האמורים, ציין הרבי בשולי-הגיליון את המקומות הבאים: שולחן ערוך אבן-העזר סימן קכט. ועיין גם כן ירושלמי ביכורים א, ד פירוש המשניות שם. תוספות ד"ה למעוטי – בבא בתרא פ' א' [כנראה צ"ל: פ"א], שו"ת הרמב"ם, ובכ"מ.

[וראה ג"כ זהר חלק א צו, א: ועל דא מאן דעאל בהאי שמי כהאי אברהם, ובד"א לשם: מכאן נהגו לקרוא גרים אברהם].

'נשימה אחת'

בחודש אלול תשי"א ביקש הרבי מהרב יוסף מנחם מענדל טננבוים שישמש בעל-תוקע בראש-השנה הקרוב. כהכנה לכך הורה לו ללמוד מאמר דיבור-המתחיל "להבין תקיעת שופר" על-פי כוונת הבעש"ט, וכן לימדו את אופן הטבילה במקווה: ט' טבילות, באופן של 'דג, פשוט, דג' (ג' פעמים). לפועל, בראש-השנה אמר הרבי 'למנצח' ואת הפסוקים, וכשהגיע לברכות הורה לרב טננבוים לברך. הרב טננבוים הורה על הרבי וכן היה כמה וכמה פעמים, ולבסוף הרבי חייך ובירך והרב טננבוים תקע. ורק בראש-השנה תשי"ג תקע הרבי תקיעה אחת.

בראש-השנה תשל"ח (לפני שחרית), ביקש הרבי על-ידי המזכיר שהרב טננבוים יהיה המקריא בתקיעות מיושב.

בשנים שהרבי לא תקע בעצמו את התקיעות [=תשי"א-תשי"ב] היה אז המקריא, וכשהגיע לשברים תרועה סימן לו הרבי כשהוא מעביר את האצבע על שניהם יחד, לרמוז שיהיו בנשימה אחת, וכן נהג אחר-כך הרבי בעצמו, שתקע בנשימה אחת.

(מרשימת הרב ישראל יוסף הכהן הענדל, רב קהילת חב"ד במגדל העמק, שהרב טננבוים היה דודו – הערות וביאורים אהלי-תורה גליון י"א ניסן תשס"ב (תתלה עמ' 99)).