על גדולי ישראל שנתנו לספריהם שמות נעלים ביותר * מי נתן את השם "יד החזקה" לספרי הרמב"ם, שבהכרח לומר שמדובר בגדול ישראל אמיתי... * על תואר 'כתבי קודש' לכתבי החסידות, וביאורים לשמותיו של ה'תניא' * רשימה ראשונה – לרגל ה' טבת "דידן נצח – דהספרים"
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
שילוב תוקף וענווה
כהקדמה לרשימה זו יש להביא דברים שאמר הרבי בהתוועדות ש"פ ויגש תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ב' עמ' 197):
להעיר מתוכן שמות הספרים – שמות שניתנו על-ידי רבותינו נשיאינו, בהסכמתם או אפילו ביוזמתם, או על-כל-פנים מפני שנהגו ישראל לקרותם בשם זה – ראה הקדמת ספרים אלה (ונפקא מינה גם להלכה – בנוגע לכתיבת שמם בשטרות, בנוגע לנדרים וכיוצא בזה)...
ברשימה זו התייחסויות לשמות ספרים, הן ספרים קדמונים הן כאלה שהייתה לרבי מעורבות כזו או אחרת בנתינת שמם.
בסעודת אחרון של פסח תשכ"ז (המלך במסיבו כרך א עמ' קסה) הזכיר הרבי את המובא בספרי פולין כי שלושה מגדולי ישראל העניקו לחיבוריהם שמות נעלים ביותר, אולם למעשה לא עלתה בידם, ושמות אלו לא נתקבלו בתפוצות ישראל. הרמב"ם העניק לספרו את השם 'משנה תורה', השל"ה העניק לספרו את השם 'שני לוחות הברית', והאלשיך קרא לספרו בשם 'תורת משה'. לפועל ספרים אלו נקראים: 'רמב"ם', 'של"ה' ו'אלשיך'.
פתגם זה צוטט על-ידי הרבי בהזדמנויות שונות, במיוחד בקשר לשם 'משנה תורה' שהעניק הרמב"ם לספרו. בהזדמנויות אלו העיר הרבי והבהיר כמה דברים בקשר לפתגם זה, הנה כמה מהם:
בשבת פרשת בשלח תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ב' עמ' 942) התייחס הרבי למי שלועגים ליהודי שמקיים את פסקו של הרמב"ם שעל בני-ישראל להשתדל בקיום שבע מצוות בני נח, בין הדברים אמר:
ביחד עם גודל ענוותנותו של הרמב"ם... כאשר מדבור אודות פסק-דין בנוגע למעשה בפועל – התנהג הרמב"ם בתוקף הכי גדול, עד שקרא לספרו בשם "משנה תורה"!
בדומה לידוע אודות השל"ה שקרא לספרו בשם "שני לוחות הברית" – ובפועל ממש לא נתקבל שם זה, אלא נקרא בשם של"ה בלבד, עד כדי כך שישנם כאלו שאינם יודעים אפילו מה הראשי-תיבות של "של"ה", אבל מאידך – הרי שם זה ניתן על-ידי השל"ה הקדוש.
מי נתן את השם?
בשנת תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח כרך ב' עמ' 255) דיבר הרבי אודות כמה פרטים הצריכים בירור בשייכות לרמב"ם, וביניהם בנוגע לשם הספר – 'יד החזקה':
בהקדמתו לחיבורו כותב הרמב"ם "קראתי שם חיבור זה משנה תורה". אמנם, השם העיקרי שבו נקרא הספר בתפוצות ישראל (ונדפס גם ב'דף השער') הוא – "יד החזקה", על שם הכתוב "ולכל היד החזקה גו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל". ודוגמתו במשה בן מימון שחיבר י"ד ספרים – "יד החזקה" – לכל ישראל "לקטן ולגדול".
ולהעיר:
איתא בספרים שהרמב"ם הוא אחד משלושה גדולי ישראל שבגלל שקראו ספריהם בשמות נעלים ביותר, נענשו כביכול, שספרים לא יקראו בשמות נעלים אלה, והם: הרמב"ם – שקרא ספרו בשם "משנה תורה", השל"ה – שקרא ספרו בשם "שני לוחות הברית", והאלשיך – שקרא ספרו בשם "תורת משה". ושמות אלה לא נתקבלו בתפוצות ישראל, אלא נקראים - רמב"ם של"ה ואלשיך.
אמנם, לא מסתבר לומר שזהו עניין של עונש כו', ובפרט ששם הספר הוא (לא רק רמב"ם אלא גם) "יד החזקה", שגם זה שם חשוב ביותר המדגיש גודל מעלת המחבר והשוואתו למשה רבינו, כנ"ל, ועל דרך זה בנוגע לשל"ה, שמנה ישראל לקרותו בשם "של"ה הקדוש" וכו'.
ובכל אופן צריך עיון וחיפוש באיזה זמן נתחדש השם "יד החזקה" ומי חידש שם זה.
ובהזדמנות נוספת (שיחת ליל יו"ד כסלו תשמ"ה, התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמ' 782) אמר הרבי:
...הרמב"ם כותב בהקדמתו: "קראתי שם חיבור זה "משנה תורה"! – זהו אפוא שמו המקורי של הספר, וצריך עיון וחיפוש בספרים מתי נתחדש השם "יד החזקה" (שם הקשור עם "יד החזקה" שנאמר בנוגע למשה רבנו), או השם "ספר הרמב"ם", שכן שמו המקורי של הספר שניתן על-ידי המחבר עצמו הוא כאמור – "משנה תורה".
איתא בספרים שמצינו שלושה גדולי ישראל שקראו לחיבורם בשם נפלא גדול ומבהיל אשר לאו כל מוחא סביל דא: הרמב"ם – "משנה תרה", האלשיך – "תורת משה", והשל"ה – "שני לוחות הברית". ולפועל, נקראים ספרים אלו בפי כל ישראל בשם אחר. ואין כאן המקום להאריך בזה.
אבל מובן וגם פשוט, שחלילה וחס לומר שעניין זה פוגע ח"ו בגדלותם והפלאת מעלתם של ספרים אלו, שהובאו בכמה וכמה מקומות בספריהם של גדולי ישראל האמיתיים בתור פוסקים. ועל אחת כמה וכמה בנוגע לספר משנה תורה להרמב"ם.
הקושיה בטלה
מעניין לציין, כי בהזדמנות מסויימת השתמש הרבי בפתגם זה לכיוון השני, כדי להצדיק קריאת שמות נעלים ביותר לספרי חסידות. וכך כותב הרבי בשנת תשי"ג (אגרות קודש כרך ז' עמ' רכו):
ב"ה, כ"ד ניסן, תשי"ג
ברוקלין.
שלום וברכה!
קבלתי שאלתו – אף כי באיחור זמן קצת – ותוכנה: באשר מצא כתבי מאמרי חסידות וראה כתוב על שער הספר השם "כתבי קדש", ובמילא שואל, אשר כיון שגם ספרי התנ"ך קוראים כתבי קדש, אם מותר לקרות בשם כתבי קדש גם-כן ספרים אחרים.
ולפלא שאינו יודע אשר כמה וכמה ספרים נקראו בשמות כגון הנ"ל והם: משנה תורה להרמב"ם, תורת משה להרב משה אלשיך, שני לוחות הברית להשל"ה (והנני מזכיר רק אלו האחדים וכהנה וכהנה ימצא ברשימות ספרים), ועל-פי שלשה עדים יקום דבר, ויהי רצון אשר לאחר שראה שקושיתו אינה קושיא יסכים לכל-הפחות לקבוע שיעור תמידי בכתבי קדש רבותינו-הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
בכמה שיחות מתייחס הרבי לשם 'יד החזקה' כשם שניתן על-ידי הרמב"ם עצמו, אף שבשיחות המובאות לעיל ואחרות הרבי משאיר זאת ב"צריך עיון וחיפוש" על-ידי מי נשתנה שם הספר 'משנה תורה' ל'יד החזקה' [וראה בכל עניין זה ב"מבוא לספר משנת תורה השלם", הוצאת חז"ק, הערות 23-48, משם נלקחו מראי מקומות לרשימה זו].
כך למשל בשיחה משנת תשל"ג (שיחות קודש תשל"ד כרך א' עמ' 137) נאמר:
זהו ספר הנקרא בשם "יד החזקה", וזהו אינו סתם שם, כי אם שם שניתן לספר על-ידי מחברו – "יד החזקה"...
בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ג' עמ' 1699) אמר הרבי:
דרך אגב, יש לברר (ולעת עתה לא מצאתי דבר ברור) מי היה ראשון שנתן שם זה (יד החזקה), שכן למרות הרמז של מספר הספרים – יד, התוקף והחוזק דהלכה, שעל שם זה נקרא "יד החזקה", הרי מובן שלא כל מי שרוצה יכול (לשנות ועל כל פנים) להוסיף שם לחיבורו של הרמב"ם, לאחרי שהרמב"ם עצמו קבע את שם החיבור.
ולכן כשרואים ששם זה נתפשט ונתקבל בכל תפוצות ישראל, ועד שכבר בדפוסי הרמב"ם הראשונים מופיע הפסוק "ולכל היד החזקה" סביב "דף השער" או שנדפס בדף השער – "משנה תורה והוא יד החזקה" – בהכרח לומר שהדבר נקבע על-ידי גדול בישראל שהיתה לו הסמכות – על-פי תורה – להוסיף את השם "יד-החזקה".
ובסיום השיחה "על דבר חגיגות סיום לימוד הרמב"ם" (תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס, עמ' רצ) כתב הרבי:
ולהעיר אשר בכמה וכמה דפוסי הרמב"ם הועתק כתוב זה ["ולכל היד החזקה גו'"] בשער הספר, וצריך עיון וחיפוש שאולי קשרו זה עם חידוש שם הספר (ושינויו) "ספר יד החזקה".
ספר התניא ושמותיו
כותב הרבי בהערות שבסוף התניא ( מהדורת תשי"'ד ואילך) [בהבא להלן ראה בפרטיות בספר 'נזר התניא' לרב א"ש בוקעיט שליט"א]:
ליקוטי אמרים – בשם זה נקרא על-ידי המחבר רבנו הזקן – ראה הקדמת המלקט, איגרת התשובה (פ"ד, יו"ד, י"א). הקדמת הסידור, הערה לתיקון חצות (בסידור). בכמה מקומות באגרת הקודש, ועוד.
והטעם לכך ביאר הרבי בח"י אלול תשמ"ו (התוועדויות תשמ"ו כרך ד' עמ' 406 ואילך) שספר התניא נקרא לקוטי אמרים – כיוון שהוא "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון", כאמור ב"שער" התניא (וראה גם ספר השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 202).
והדיוק בכך הוא שכדי לעבוד עבודתו (עבודת ה') כדבעי, זקוק ל"פי ספרים ופי סופרים" שיורו לו הדרך אשר ילך בה.
אבל לאידך מובן, שאין זה ליקוט בעלמא, אלא אדמו"ר הזקן טרח להוציא את עיקר ותמצית התוכן שבספרים וסופרים אלו, עד ריבוי הספרים והסופרים (שהם "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"), ועשה מזה ספר אחד שלם ("עבודה תמה"), שהוא – בלשון הידוע – "תורה שבכתב" של תורת החסידות.
ובספר השיחות תש"נ (כרך א, עמ' 285 הערה 155):
רמז יש כאן, שלימוד ספר זה מביא לקיום היעוד "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני-ישראל". וכידוע, שלימוד פנימיות התורה הוא הכנה להתגלות פנימיות התורה לעתיד לבוא.
בשם 'תניא' נקרא הספר על-ידי רבותינו נשיאינו, כפי שמצינו בכמה וכמה דרושי חסידות "כמו שכתוב בתניא" (התוועדויות תש"נ, כרך ג עמ 244).
השם תניא מדגיש בראשונה "עצם עניין לימוד פנימיות התורה, ששכלו של האדם מתאחד עם חכמתו של הקב"ה ביחוד נפלא... בשם 'תניא' מודגשת המעלה דלימוד התורה לכשעצמו" (שם עמ' 245). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
