נושאים נוספים
	התקשרות 916 - כל המדורים ברצף
	ההכנה למתן תורה: להשפיע על עוד יהודי
	השלב האחרון בדור האחרון
	ראש השנה לאילנות
	פרשת יתרו
	הרבנית חיה-מושקא נ"ע
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאז שנת תשל"א החל הרבי לקיים התוועדויות בט"ו בשבט, ובמקצתן גם השמיע מאמר חסידות * את המניע תלה הרבי בהוראה שמימית שקיבל ב'ציון', ובהמשך ציין את גודל ההשגחה מ'גזֵרה' שהתבטלה עקב אותה התוועדות * תבע לכבוש את העולם ב'תורה' * ביקש להשמיט מספר בעל אופי הלכתי את מגמת הנטיעות

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

דבר לא רגיל

ככלל נקט הרבי זהירות בהכנסת 'חדשות' ו'חידושים', ובלשונו באחת ההזדמנויות: "מעולם לא שמעתי, לא אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולא אצל שאר רבותינו נשיאינו, שידברו אודות עניין זה ברבים, וממילא אין גם רצוני לעשות כן" (תורת מנחם [תשי"ד] – כרך יו"ד עמ' 66).

ולפועל הרי התקין, חידש והנהיג עניינים רבים, אך לפני כן הקדים והתבטא כעין התנצלות. לדוגמה (תורת מנחם כרך ד [תשי"ב], עמ' 8):

למרות הקושי בהנהגת דבר חדש שלא ראיתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר...

ועוד (בהתוועדויות תשמ"ב כרך ב' עמ' 594):

כמדובר כמה פעמים שישנם כמה עניינים של הידור וכו', שבהם יש מקום להוסיף אף שלא ראינו זאת אצל רבותינו נשיאינו.

[המדובר שם הוא על הוספה מיוחדת במצות הצדקה בכל יום משמונת ימי החנוכה].

גם קיום התוועדות ואמירת מאמר חסידות בראש-השנה לאילנות היה חידוש שהרבי הנהיג בשנת תשל"א. הרבי עצמו התבטא על כך במהלך התוועדות שבת הגדול תשל"א (בשיחה נדירה) ואמר (לפי רשימה פרטית בלתי מוגהת – נעתק במכתבו של אחד מתמימי 770 בניסן תשל"א), כי:

התוועדות בט"ו בשבט בכלל אינה דבר רגיל כלל, ומעולם לא שמענו כן אצל רבותינו נשיאינו ולא היה נהוג כך גם כאן...

הוראה מלמעלה!

מה נשתנה בט"ו בשבט תשל"א? – ובכן, הרבי עצמו סיפר את סיבת הדבר. זה היה בל' בשבט תשל"א, כאשר ביקר אצלו הרה"צ ר' שמחה-בונים אלתר – באותם ימים אחיו של האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור, ולימים האדמו"ר בעל 'לב שמחה' (פורסם ב'התקשרות' גיליון תקמו עמ' 11 ואילך). וכך אמר הרבי:

בט"ו בשבט שהיתי ב'אוהל' של כ"ק מו"ח אדמו"ר והורו לי להתוועד. ובכן, חשבתי על מה אפשר לדבר בהתוועדות עם יהודים? – להוסיף בתורה. דיברתי על כך, וזה היה ממש בהשגחה פרטית, שכן כעבור ימים ספורים הועלתה בבית הנבחרים בארצות הברית הצעה ל'גזֵרת' גיוס-בני-ישיבות לצבא. ועניין זה של כיבוש העולם בתורה פעל מיד את ביטולה של ההצעה.

תוכן מדברים אלו חזר הרבי ודיבר ברבים בהתוועדות שבת הגדול תשל"א.

באותה התוועדות מיוחדת של ט"ו בשבט תשל"א הכריז הרבי (לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 312):

עכשיו הוא הזמן שצריכים "לכבוש" את העולם על-ידי יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עז בלימוד התורה...

[וראה 'ימי-תמימים' כרך ה' עמ' 115].

הרבי הוסיף לדבר על-כך גם בהתוועדויות נוספות – כמו פורים, חג-השבועות (שיחות קודש תשל"א כרך ב, עמ' 217 ואילך), ש"פ דברים (שם עמ' 395 ועוד). מלבד שיחת ט"ו בשבט הנזכרת הגיה הרבי גם שיחות נוספות שנאמרו בנושא, כגון ש"פ צו שבת הגדול (לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 267-266 [וראה 'ימי תמימים' כרך ה' עמ' 154; 246]); י"א ניסן (שם עמ' 268-289).

גם בט"ו בשבט תשל"ב (שיחות קודש תשל"ב כרך א, עמ' 421 ואילך) נימק הרבי את סיבת ההתוועדות בגלל נושא זה:

תזכורת – על דבר מה שדובר בהתוועדות קודמת של ט"ו בשבט אודות [כיבוש העולם על-ידי תורה]...

התוועדויות מאמרים והוראות

והנה רשימת ההתוועדויות שהתקיימו מאז – בימי חול – בט"ו בשבט:

תשל"ב – (הרבי השמיע גם מאמר חסידות "ארבעה ראשי שנים הם").

תשל"ד – (מאמר חסידות "בחודש השלישי").

תשל"ה – (מאמר "ארבעה ראשי שנים הם").

תשל"ז – (מאמר "הנני ממטיר לכם" שהוגה לאלתר על-ידי הרבי. יצוין כי בראש-חודש שבט של אותה שנה נאמר מאמר "איתא במשנה ארבעה ראשי שנים הם").

תשל"ח – (מאמר "באתי לגני").

תשל"ט – (מאמר "באתי לגני").

וכן בתשמ"א / תשמ"ב / תשד"מ / תשמ"ה – (מאמר "ארבעה ראשי שנים הם"), ותשמ"ח.

בשנת תנש"א התקיימה בליל ט"ו בשבט 'יחידות', ובמהלכה דיבר הרבי במעלת יום זה (התוועדויות תנש"א כרך ב' עמ' 242 ואילך), נוסף לשיחה שהקדיש לכך בשבת שקדמה לו (שם עמ' 220 ואילך).

בשנת תשנ"ב נאמרה שיחה קצרה בליל ט"ו בשבט אחר תפילת ערבית (ב'זאל' הקטן), ושיחה ארוכה ומיוחדת בביאור נרחב על הוראות משבעת המינים – במוצאי היום.

בשנים תשל"ו, תש"מ, תשמ"ג, תשמ"ו, תשמ"ז, תשמ"ט, תש"נ חל ט"ו בשבט בשבת-קודש, ואז התוועד הרבי ממילא, כמנהגו בדרך-כלל להתוועד בשבת שאחרי יו"ד שבט. בהתוועדויות אלו נהג הרבי לדבר ולהזכיר גם את מעלת ט"ו בשבט.

בשנת תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ב' ע' 253) הקדיש הרבי את כל השיחה שנאמרה באור ליום ו' ערב-שבת-קודש פרשת בשלח י"ד שבט לעניין ט"ו בשבט והפקת הלקחים בעבודת ה', והוסיף עוד כהנה וכהנה במהלך יום השבת שבו חל ט"ו בשבט (עמ' 259 ואילך; 263 ואילך).

בשנת תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ב' עמ' 846) הדגיש הרבי שוב את החידוש בעצם עריכת התוועדות בתאריך כזה:

אף-על-פי שהתוועדות בחמשה עשר בשבט לא היתה נהוגה בקביעות כמו התוועדויות הקשורות עם זמנים אחרים, הרי ידוע מה שכתוב בשולחן-ערוך בנוגע למנהג טוב שנהגו בו שלשה פעמים, אין לשנות בזה חס-ושלום.

נטיעות – שלא כדין

בכ"א אייר תשי"ד (אגרות קודש כרך ט' עמ' סב-סו) כתב הרבי מכתב הערות על ספר בכתב-יד שעמד להידפס. הספר עסק ב'מעגל השנה' ונכללו בו הלכות ומנהגים, מעובדים בלשון עממית לציבור הרחב. הרבי הקדים כמה כללי-יסוד וביניהם:

יש לברר התבן מן הבר, היינו שלא לערב ענינים חילונים לגמרי, כיון שהקורא משווה להם את שאר הענינים שבספר...

עד כדי כך ראה זאת הרבי כעניין הכרחי, שלכן כתב:

שאם לא יושמטו מהדפוס מה שלפי דעתי יכול להביא למכשול, הרי אין רשות להזכיר גם שראיתי את הכתב יד, בכדי שלא יתפרש הדבר שגם לי חלק במכשול.

כארבעים(!) הערות-השמטות ציין הרבי, וביניהן, בהערה השלושים ושמונה, נאמר:

בעניין נטיעת עצים בט"ו בשבט, הנה אין לערב את זה במנהגי שולחן-ערוך וכו' ויש להשמיטו מספר שצריך להיות שווה לכל.

וראה (על נטיעות בט"ו בשבט) מאמרו של הרב יעקב הורוביץ ב'כפר חב"ד' גיליון 842; מנהגי חב"ד לט"ו בשבט במאמרו של הרב יצחק יהודה רוזן ב'נטיעות הארץ' (מכון התורה והארץ טבת תשס"ד) עמ' 433-426.

"לגזול" זמן ללימוד התורה!

רשימת תקציר מיוחד של הנקודות העיקריות מההתוועדות הפתאומית של ט"ו בשבט תשל"א, נדפסה והופצה בשעתו. הנה הרשימה כלשונה, כפי שהיא מופיעה בשיחות הקודש שם:

בהתוועדות הפתאומית דחמישה-עשר בשבט הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לומר שעכשיו הזמן שצריכים 'לכבוש' העולם על-ידי יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה.

הוספה זו צריכה להיות גם אצל הבעלי-עסקים, דאף שעל-פי דין ישנם שיעורים קבועים בכמות הזמן שצריכים ללמוד (הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פ"ג), הרי נוסף על זה שבשעות אלו שהם צריכים ללמוד, עליהם להוסיף באיכות בעיון ויגיעה וכו' – הנה צריכים הם "לגזול" גם משעות העסק ולנצלם ללימוד התורה.

ומכל שכן שהוספה זו צריכה להיות אצל יושבי אהל בכלל ואצל תלמידי הישיבות בפרט, על אחת כמה וכמה אצל תלמידי ישיבות תומכי תמימים, שהרי תפקידם הוא שיהיו "נרות להאיר" – לכן צריכים הם להיות דוגמא חיה שמהם ילמדו תלמידי שאר הישיבות, ועד שגם הבעלי עסקים ילמדו מהם להוסיף בלימוד התורה כפי יכולתם הם.

ושייכות מיוחדת בזה לחמישה-עשר בשבט, ראש-השנה לאילנות, על-פי המבואר בתענית (ז,א) דמה שנאמר כי האדם עץ השדה מדבר בתלמיד-חכם שנמשל לאילן, והרי בפירות האילן ניכר ביותר מה שכתוב (תהלים קכו,ה-ו) "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבוא ברנה נשא אלומותיו", היינו שצריך להיות יגיעה רבה וזמן רב עד שבאים הפירות – כמו כן הוא בלימוד התורה שצריך להיות "יגעת" כדי שיהיה "ומצאת" (מגילה ו, ב), עמלים (דווקא) בתורה (ספרא ר"פ בחוקותי).

וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א שכל הנ"ל צריך להיות מתוך שמחה וטוב לבב (שבת ל, ב), ובפרט שההתחלה היא בחמישה-עשר בשבט, יום שאסור בתענית (שולחן ערוך או"ח סי' תקע"ב ס"ג) ואין אומרים תחנון (שם סי' קל"א ס"ו), היינו שביום זה פועלים כל העניינים על-ידי שמחה (על דרך שמחת ראש-חודש וראש-השנה דשלושת ראש-השנה שבמשנה (תחילת מס' ראש-השנה) שראש-השנה לאילן דמיא להו, שלכן אסור בתענית – הגמי"י הל' שופר רפ"א) ושלילת התענית והתחנון.

ובטח יהיו פירות טובות ותיכף ומיד – ועל דרך מה שנאמר לעתיד לבוא (עמוס ט, יג) "וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע", וכדברי רז"ל בזה (ויק"ר פי"ז, ד) שכבר היה לעולמים וכמאמר רז"ל  בתענית (ה, א) בפירוש הלוך ילך ובכה גו' נושא אלומותיו – שבו ביום ראו פירות, לפי שההתחלה היתה באופן ד"הזורעים בדמעה" "ילך ובכה" – כן תהיה לנו שנזכה בקרוב ממש להשגות הנפלאות ד"גל עיני והביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט, י"ח. וראה רמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות ד"ה אח"כ ראה להסתפק).

כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש שכל אחד ואחד יפרסם את כל הנ"ל בכל מקום שידו מגעת, בכל מדינה ומדינה ובכל העולם כולו.