שאלה: מה מקור המנהג להדליק מדורות בליל ל"ג בעומר?
תשובה: מנהגים שונים הונהגו בקהילות ישראל לכבודו של התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי, שבהם שלובים קריאת מאמרי זוהר (ולימוד פנימיות התורה בכלל) עם שירת פיוטים בשבחו של התנא, הדלקת נרות ושמחה של מצווה, כפי שציווה רשב"י לשמוח ביום זה.
ההדלקה על ציון רשב"י במירון היא מנהג עתיק, שנהגו בו גדולי ישראל, עם השמחה שם ברוב עם. המנהג כבר מתועד על-ידי רבי עובדיה מברטנורה, במכתבו משנת רמ"ט (1489). מהטעמים שנאמרו בו:
א) כמנהג ישראל להדליק נר נשמה, על-פי הפסוק "נר ה' נשמת אדם".
ב) ביום פטירתו גילה רשב"י לתלמידיו את סודות התורה, כמסופר ב'אידרא זוטא' שבזוהר. כל אותו היום לא נפסקו האור והאש מן הבית. ואף היום עצמו התארך, ולא הייתה רשות לשמש לשקוע עד שסיים רשב"י לגלות את סודותיו, שאז עלתה נשמתו למרום. וזה האות כי כל האורות בטלים ומשמשים את האור הגנוז לצדיקים.
ג) שבעת שבועות הספירה הם כנגד שבעת הקולות ("קול ה'..." שבתהילים פרק כט), והשבוע החמישי (ספירת ה'הוד') הוא כנגד "קול ה' חוצב להבות אש". לכן ביום ל"ג בעומר, בספירת 'הוד שבהוד', מרבים באור.
בד-בבד עם הדלקה זו נהגו להרבות בהדלקות לכבוד רשב"י בירושלים, בחברון ובמקומות רבים בארץ-ישראל. בקהילות ישראל נהגו להרבות בנרות בבתי-הכנסת לכבודו.
מן הראוי לדאוג שבכל אתר ואתר ייעשו המדורות כשמחה של מצווה, מתוך הסבר מתאים לנוער ולעם בדבר מהות היום ותורתו של רשב"י.
מקורות: זוהר ח"ג רצא,ב. בני יששכר, אייר, מאמר ג אות ו. ספר השיחות תרצ"א עמ' 330. בין פסח לשבועות פי"ח. טעמי המנהגים עמ' רנב. ספר התודעה, חודש אייר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
