בחג השבועות נהוג לאכול מאכלי חלב. אחד הטעמים שניתנו למנהג הזה הוא, שכאשר קיבלו בני־ישראל את התורה בחג השבועות נצטוו גם על מצוות השחיטה, אולם יום זה היה שבת־קודש, שבו אסור לשחוט, ולכן לא יכלו לאכול מאכלי בשר, ונאלצו להסתפק במאכלי חלב. לזכר זה נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות.
אולם הטעם הזה מעורר קושיות. ראשית, בחג צריך לאכול בשר, משום שמחת יום־טוב, שכן "אין שמחה אלא בבשר". הייתכן שהקב"ה נתן לעם־ישראל את התורה בדרך שתמנע מהם את האפשרות לשמוח ביום הזה כראוי ולקיים את ציווי התורה על שמחה בבשר?!
היה להם בשר כשר
שנית, הלוא אמרו חז"ל "קיימו האבות את כל התורה כולה עד שלא ניתנה". ברור אפוא שקיימו גם את מצוות השחיטה. מצאנו זאת הן אצל האבות הן אצל השבטים. יצחק אמר לעשיו "שא נא כלייך", ומפרש רש"י: "חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילנו נבֵלה". גם יוסף, במצרים, ציווה "וטבוח טבח והכן", ומפרשים חז"ל: "פרע להן בית השחיטה, שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל".
נמצא אפוא שהאבות ובניהם נהגו לשחוט בשר כדת וכדין עוד קודם מתן תורה, ואם־כן היה להם בשר שחוט ביום מתן תורה, והיו יכולים לאכול בשר כשר גם באותו יום.
תירוץ שנדחה
לכאורה היה אפשר לתרץ את הקושיה הזאת, שהואיל וקודם מתן תורה לא היו בני־ישראל מצוּוים על השחיטה, ושחיטם הייתה מרצונם ולא מפני הציווי, הרי הבשר שנשחט קודם לכן נחשב כבשר שנשחט על־ידי גוי, ששחיטתו אינה כשרה, משום "שאינו בר־זביחה" [אינו מצוּוה על הזביחה].
אך באמת אי־אפשר לומר כך, כי מאחר שקודם מתן תורה זו הייתה שחיטה כשרה, חל על אותו בשר דין של בהמה שחוטה, ואין מקום לומר שהבשר הזה נאסר עכשיו. יש עוד כמה וכמה דוגמאות בהלכה, שדנים את הדברים כפי שהם עכשיו, ואם אחר־כך נשתנה המצב — אין זה אוסר את הדבר שהיה מותר קודם לכן.
דבש וחלב
בהכרח אפוא לומר שהמנהג של אכילת מאכלי חלב בחג השבועות אינו נובע מאי־האפשרות של בני־ישראל לאכול מאכלי בשר ביום שבו ניתנה התורה, שכן, כאמור, היה להם בשר שחוט מלפני־כן, והייתה בידם אפשרות לקיים את חיוב השמחה ביום־טוב כהלכה.
אנו נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות מפני הטעמים האחרים שנאמרו על כך, כמו למשל הטעם שהתורה נמשלה לחלב, כמו שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך", ועוד טעמים שניתנו למנהג הזה.
(תורת מנחם כרך ח, עמ' 210) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
