בתחילת הפרשה ניתן למשה ציווי לאהרון: "דבר אל אהרון ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות". אהרון הכוהן קיבל את התפקיד להעלות את נרות המנורה בבית-המקדש.
בהפטרה הנביא זכריה ממשיל את מנורת המקדש לעם ישראל, והעלאת הנרות היא בבחינת העלאת אור נשמתם של בני-ישראל. הנשמה נמשלה לנר, כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם", ועבודתו הרוחנית של אהרון הכוהן היא להצית את האור בנשמות ישראל ולעורר בהן את אש האהבה לקב"ה.
'אומן שעשאני'
עבודתו זו של אהרון באה לידי ביטוי בתיאור שתיארו אותו חז"ל: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות". נאמר כאן הלשון 'בריות', כדי ללמדנו שאהרון אהב גם בני-אדם שאין בהם שום מעלה, והדבר החיובי היחיד שאפשר לומר עליהם הוא שהם 'בריות' – שהקב"ה בראם.
את מעלת עצם היותם 'בריות' אפשר ללמוד מסיפור הגמרא על אחד התנאים ש"נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר". הכוונה היא שאותו אדם היה 'מכוער' כיעור רוחני, היינו שהיה בשפל המדרגה. התנא גער בו, והאיש השיב: "לך ואמור לאומן שעשאני", ובעקבות זאת התנצל התנא ופייס אותו. כלומר, גם מי שנתון בשפל המדרגה יש בו בכל-זאת מעלה שהקב"ה בראוֹ ויש "אומן שעשאני".
אברהם ואהרון
אהבה זו, אפילו ל'בריות', היא תכונתו המיוחדת של אהרון הכוהן, ובזה מעלתו אף לעומת אברהם אבינו. אמנם עניינו של אברהם היה אהבה, כמו שנאמר "אברהם אוהבי", והוא הנחיל את האהבה הזאת לכל בני-ישראל, ובכל-זאת יש מעלה באהבה של אהרון הכוהן על האהבה של אברהם.
מוסבר בתורת החסידות שהאהבה של אברהם הייתה מוגבלת, ואילו אהבתו של אהרון הכוהן הייתה אהבה בלתי-מוגבלת, והיא מכונה 'אהבה רבה', שאין בה מגבלות כלל. לכן היא הגיעה עד המדרגות התחתונות ביותר – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
שושבין המלכה
לכן אהרון מכונה 'שושבינא דמטרוניתא' – השושבין של המלכה, של עם-ישראל. הוא מרומם ומעלה את עם-ישראל ומקרב אותו לאלוקות, וגם מוריד את האור האלוקי עד למטה.
יש אהבה שכל-כולה תשוקה להתעלות ולהתחבר עם האין-סוף, עד כדי התנתקות מהעולם התחתון. לעומת זה, אהבתו של אהרון הכוהן הייתה מתוך שאיפה שהאור האלוקי יאיר גם למטה, אף במדרגות התחתונות ביותר. זה היה כל עניינו של אהרון – לגלות את הקדושה האלוקית העליונה ביותר בתוך העולם הגשמי התחתון, ובכך "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", דבר שיתממש בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
(תורת מנחם כרך ז, עמ' 247) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
