'החתונה הגדולה באוסטילה' היא שם דבר בעולם החסידות. היא נערכה בעיר אוסטילה לפני כמאתיים שנה, ובה השתתפו כמאתיים אדמו"רים מכל רחבי פולין, שבאו לחלוק כבוד לסב החתן, רבי אברהם-יהושע-השל מאפטה, בעל 'אוהב ישראל'.
חסידי הצדיק מאפטה ביקשו להפוך את החתונה למפגן שיבטא את כבוד התורה והחסידות. הם שיגרו הזמנות לכל חצרות האדמו"רים ורבני הקהילות באזור. בין מקבלי ההזמנות היה גם הצדיק רבי שמחה-בונם מפשיסחה, שלאחר פטירת רבו, 'היהודי הקדוש', היה לממשיך דרכו.
דרכו בחסידות עוררה עליו ביקורת מצד חסידויות אחרות. הגיעו הדברים לידי כך שנעשו מאמצים לשכנע את הרבי מאפטה לנדות את חסידות פשיסחה. לקראת ההתכנסות הגדולה של האדמו"רים בחתונה גבר החשש שמא במעמד זה תוחרם חסידות פשיסחה.
אף-על-פי-כן החליט רבי שמחה-בונים לנסוע לחתונה. אולם אז קם תלמידו רבי מנחם-מענדל מקוצק ואמר: "אין לפשיסחה להתנצל או להסביר את עצמה לפני אחרים. אשכב לפני הסוסים ולא אניח לעגלה לנסוע". כשראה שרבו נחוש בדעתו לנסוע, הצהיר: "אם הרבי ייסע, חפץ גם אני לנסוע עמו".
רבי שמחה-בונים חשש שרבי מנחם-מענדל יבטא את קנאותו לכבודו של רבו בלי לחשוש מאיש, ולכן החליט לוותר על הנסיעה ולשגר משלחת בת חמישה חברים: רבי יצחק-מאיר מוורשה (ה'חידושי הרי"ם' מגור) כגדול בתורה; רבי אלכסנדר-זושא הכוהן, רבה של פלוצק, כחכם; רבי שרגא-פייבל, רבה של גריצה, כחסיד; רבי אליעזר-בר מגרבוביץ, כדובר; ורבי יששכר-דב הורביץ, כעשיר.
המשלחת מפשיסחה באה לאוסטילה ונבלעה בתוך אלפי האורחים, שבאו מכל רחבי המדינה, ונוכחותה לא הורגשה כלל.
יום החתונה הגיע. הכול היה ערוך בקפידה ובפאר והדר. לפני העמדת החופה נאספו כל האורחים למעמד 'קבלת פנים', שבראשו ישב הצדיק מאפטה, ולצידו עשרות צדיקים מאדמו"רי פולין.
פתח הרבי מאפטה: "יש לי קושיה גדולה. אני מתחבט בה כבר זמן רב, וחשבתי שאולי במעמד גדול זה יימצא מישהו שיוכל לתרץ אותה". הרבי שטח את השאלה לפני הנוכחים ושקט הושלך בקהל. רבים אימצו את מוחם בניסיון למצוא תשובה והסבר, אך לא עלתה בידם.
בתוך השקט נשמעה לפתע המולה בקצה האולם. זה היה קולו של ה'חידושי הרי"ם' שהסביר את תירוצו לקושיה לעומדים לידו. הללו התפלפלו עמו, זה מסכים בהתלהבות וזה מפריך בנחרצות, וכך גדלה ההמולה.
ביקש הצדיק מאפטה לברר את מקור הרעש, ונאמר לו כי עומד שם אברך צעיר שתירץ את הקושיה. הצדיק ביקש כי האברך יבוא אליו ויציג את התירוץ. ניסה ה'חידושי הרי"ם' להתחמק, אך חברו רבי אלכסנדר-זושא הכהן דחק בו ואמר: "לכך נבחרת. גש והשמע את דבריך ברמה".
ההסבר הברור והגאוני של ה'חידושי הרי"ם' עורר התפעלות אצל כל הנוכחים, אך יותר מכול התפעל הצדיק מאפטה עצמו, שפנה אל האברך ושאל מה שמו ומיהו רבו. ה'חידושי הרי"ם' ענה כי הוא תלמידו של רבי שמחה-בונים מפשיסחה, ובא עם משלחת מחבריו בהוראת רבם, כדי לכבד את האירוע. הוא קרא לשאר חברי המשלחת הפשיסחאית והציגם לפני הצדיק מאפטה.
באותו רגע נשבר הקרח. סכנת הנידוי שריחפה על חסידות פשיסחה התפוגגה. הכול ראו את הכבוד והחיבה שהפגין הצדיק מאפטה לחסידי פשיסחה, ואחריו איש כבר לא יאמר דבר.
לימים סיפר ה'חידושי הרי"ם' על אותה חתונה מתוך הבעת הערצה רבה לקדושתו של הרבי מאפטה, ואמר כי לא שמע מעולם דברי תורה כמו אלה שקלחו אז מפי הצדיק מאפטה. רגעי השיא באותו מעמד היו כאשר הצדיק מאפטה קם לפתע על רגליו ואמר:
"המדרש אומר כי יש ויכוח בין כנסת ישראל לקב"ה. בני-ישראל אומרים 'השיבנו ה' אליך (תחילה, ואחר-כך) ונשובה', ואילו הקב"ה אומר 'שובו אליי (תחילה, ואז) ואשובה אליכם'".
הרים הצדיק מאפטה את קולו וזעק: "ואני אומר, ודאי שישראל צודקים! הלוא ברוב טרדותיהם בעולם הזה, כאשר אחד סובל ממחלה חלילה, יהודי שני נאבק להשיג פרנסה וכך הלאה, כיצד אפשר לצפות מהם שיוכלו לעשות תשובה קודם?!"...
והצדיק המשיך: "גם דוד המלך מסכים עמי, שהרי אמר 'הלא אתה תשוב תחיינו' – תחילה 'אתה' תעניק לנו מנוחה חיים ושמחה, ואז נוכל לשוב, ולכן 'הראנו ה' חסדך וישעך תיתן לנו'".
כאן הפסיק הצדיק לרגע ואחר אמר: "אחרי שאמרתי את דבריי וגם דוד המלך מסכים עמי, הבה נשמע מה יאמר ה'". וכמו בחזיון-קודש הִטה את ראשו אל השולחן כשומע, ואחר-כך הרים את ראשו ואמר:
"אומר לכם מה השם יתברך אומר. גם הוא מצדיק את בני-ישראל בטענתם כי אין להם הכוח לשוב אליו. הלוא נאמר 'כי ידבר שלום אל עמו', אך עם זה הקב"ה מבקש שלכל הפחות מכאן ולהבא יקבלו עליהם היהודים להיות טובים (כהמשך הפסוק) 'ואל ישובו לכִסלה'".
בספרו זאת אמר ה'חידושי הרי"ם', כי באותה שעה נראה היה הצדיק מאפטה כשומע ממש את הדברים מהשם יתברך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
