צער בעלי-חיים
"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כב,י). השור הוא ממעלי הגירה ולועס כל הזמן, והחמור אינו מעלה גירה. נדמה לחמור שהשור אוכל כל הזמן בעוד הוא רעב ומתענה. לכן רתימתם יחד למחרשה היא צער בעלי-חיים.
(רבי יוסף קארו)
כוחות לא שווים
הקב"ה חומל על כל מעשיו ובריותיו. לחמור אין כוח לגרור את המחרשה כמו השור, והוא צריך להתאמץ מעל לכוחותיו. לפיכך אמרה תורה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו".
(אבן עזרא)
לברור את החברים
השור טהור והחמור טמא. התורה מצווה שלא לחבר יחד טהור וטמא. יש בזה רמז שאדם צריך לברור היטב את חבריו.
(בעל הטורים)
שני טעמים
בספרי חסידות מובאים שני טעמים לאיסור זה: כדי שהקליפה ('חמור') לא תינק מהקדושה ('שור'), ושלא לערב את הגבורות ('שור') עם החסדים ('חמור'). שתי הדעות האלה מקבילות למחלוקת הראשונים: הרמב"ם פוסק שהאיסור אינו אלא בחיבור מין טהור עם מין טמא, וזה מתאים לטעם שהקליפה לא תינק מהקדושה, ואילו הרא"ש סבור שהאיסור הוא גם בטהור עם טהור וטמא עם טמא, וזה תואם את הטעם שלא לערבב מידות מנוגדות.
(הרבי מליובאוויטש)
ערבוב מצוות ועבֵרות
"לא תזרע כרמך כלאיים, פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע" (דברים כב,ט). שלא תעשה מצוות ועבֵרות יחד, כגון לתת צדקה ובתוך כך תבייש את חברך, או ללמוד תורה ולהתגאות, "פן תקדש המלאה הזרע" – שלא יתגעל הטוב שאתה עושה.
(החיד"א)
התכללות המידות
"גדילים תעשה לך" (דברים כב,יד). מפרש רש"י: "אף מן הכלאיים". צמר ופשתן רומזים לחסד וגבורה, ולכן אין לערבב אותם. אלא שזה בענייני העולם, שאז המידות האלה מנוגדות זו לזו, אבל בקדושה ובקיום מצווה, שגדרהּ ביטול לקב"ה, אפשר לפעול התכללות המידות זו בזו.
(לקוטי שיחות)
שמירת הגבולות
כלאי קרקע וכלאי בהמה אסורים אף במקום מצווה, כי טעם האיסור בהם הוא שלא לבטל את גבולות הבריאה שקבע הקב"ה, על-ידי הרכבת מינים נבדלים, המולידים מין חדש ומשונה. בעניין זה אין הבדל בין ענייני העולם ובין מצווה וקדושה, שכן בכל אופן אסור שיתבטלו הגבולות האלה.
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
