והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה... ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם (כו,א-ב)
בח"י באלול תרנ"ב זכה כ"ק אדמו"ר הרש"ב לעלות להיכל המשיח ולשמוע שם שבע תורות ממורנו הבעל-שם-טוב.
התורה הראשונה הייתה על פסוק זה:
"כי תבוא אל הארץ" – כשיתעורר בך הרצון לאלוקות (ארץ מלשון מרוצה);
"אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה" – אותו רצון הניתן מלמעלה לכל יהודי בתור ירושה;
"וישבת בה" – יש להביא את הרצוא בהתיישבות;
"ושמת בטנא" – ולהמשיך את האור בכלי.
"כי תבוא אל הארץ" – אם רצונך להגיע אל הרצון;
"והלכת אל המקום... לשכן שמו שם" – מסור את נפשך לפרסם אלוקות ולהשכין את שמו של הקב"ה בעולם.
(היום יום, ח"י באלול)
את ה' האמרת (כו,יז)
בני-ישראל גורמים, כביכול, לכך שהקב"ה "יאמר" וידבר (האמרת – לשון מפעיל).
שכן כאשר ישראל עוסקים בתורה ובמצוות הרי בזכותם "אומר" הקב"ה את עשרה המאמרות והוא ממשיך להוות ולקיים את העולם. כמאמר רז"ל (אבות פ"ה) שהצדיקים (ועמך כולם צדיקים) "מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות".
(אור-התורה – דברים, עמ' תתרסה)
אלה יעמדו לברך את העם (כז,יא)
הפכו לויים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה... כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (רש"י)
בהמשך הפרשה נאמר אכן "ארור האיש", אך "ברוך האיש" לא נאמר.
אלא: בנוגע לברכה סתם אין כאן חידוש, שהרי פשיטא שהקב"ה מברך את ישראל בכל מילי דמיטב. החידוש הוא שיש ברכה שבאה על-ידי הפיכת הקללה לברכה, שהיא ברכה נעלית יותר.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת כי-תבוא תשמ"ה. התוועדות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2948)
והלכת בדרכיו (כח,ט)
ההליכה בדרך התורה מביאה את הנשמה לדרגת 'מהלך'. כמבואר בחסידות, שכאשר הנשמה נמצאת למעלה היא בבחינת 'עומד', לפי שכל עליותיה מדרגה לדרגה אינן אלא בסדר והדרגה. רק בשעה שהנשמה יורדת למטה ועוסקת בתורה ומצוות היא נעשית 'מהלך', כי אז התעלותה מדרגה לדרגה היא באופן של אין-ערוך בין דרגה אחת לשנייה.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1132)
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (כח,י)
רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש (מנחות לה)
מסופר שחסיד אחד שאל פעם את הרבי: גם אני מניח תפילין, אך אין הדבר משפיע כלל על הגויים...?
השיב הרבי: הגמרא אומרת "אלו תפילין שבראש", לא "שעל הראש".
(מפי השמועה)
תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב (כח,מז)
כלום מגיע עונש מר כזה על העדר השמחה בלבד?
אלא השמחה למטה מעוררת שמחה למעלה, וכאשר יש שמחה למעלה מתבטלים הדינים, ככתוב (משלי טז) "באור פני מלך חיים". מובן אפוא שמי שעובד את ה' בשמחה אינו נענש על חטאיו, ואילו כשחסרה אצלו השמחה אין השמחה מגינה עליו מפני העונש.
(לקוטי תורה ויקרא עמ' כ)
תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל (כח,מז)
"כל" – רומז לתענוג שבעולם הבא, כמאמר רז"ל (בבא בתרא טז) "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא . . יעקב, דכתיב ביה כל".
"מרוב כל" – רומז לדרגה שלמעלה מחיי עולם הבא.
"בשמחה ובטוב לבב" – קיום המצוות צריך להיות מתוך שמחה רבה, "מרוב כל" – משום שהם נעלים מחיי עולם הבא. שכן בעולם הבא נהנין הנשמות מזיו השכינה בלבד, ואילו קיום המצוות מאחד את האדם עם מהותו ועצמותו יתברך.
(אור התורה שמות עמ' רסז)
והיו חייך תלאים לך מנגד (כח,סו)
זה התולה תפיליו (שהתפילין חייו של אדם ורמז לך הכתוב שיתלו חייו, רש"י) (ברכות כד)
תפילין – לשון התחברות (כמו "התופל כלי חרס"), רומז לאדם שמקשר שכלו בחוזק בהתבוננות בגדלות הבורא.
מי ש'מניח תפילין' מעורר בליבו אהבה ויראה, שהם חייו הרוחניים של האדם; ואילו 'התולה תפיליו', שאינו מתבונן בגדלות הבורא והעניין רחוק ממנו, "חייו תלואים לו מנגד" – אהבת ה' מוסתרת בנשמתו אך אין היא מאירה בגלוי בלב.
(אור התורה שמות עמ' א'רנג)
בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד (כח,סז)
חסידים הראשונים פירשו:
"בבקר תאמר מי יתן ערב" – שאהיה באותה דרגה שהייתי אתמול בערב, "ובערב תאמר מי יתן בקר" – הלואי שאהיה באותה דרגה שהייתי הבוקר. ומדוע תרגיש כך? "מפחד לבבך" – בגלל פחד ה' ויראתו.
(מפי השמועה)
ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות (כט,ג)
אף שנאמר לעיל "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה'", הנה שם מדובר בראייה שבאה באמצעות עבודה, וכאן – בראייה שנותנים מלמעלה.
(לקוטי תורה)
ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע (כט,ג)
שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה (רש"י)
"חכמת" – חכמה, "משנתו" – לימוד בהבנה, בינה, "סוף דעתו" – דעת. ושלושת הדברים נרמזים בכתוב: "עיניים לראות" – חכמה, ראיית עין השכל, "אזניים לשמוע" – בינה (שמיעה מלשון הבנה), "לב לדעת" – דעת.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 106)
ושמרתם את דברי הברית הזאת... למען תשכילו את כל אשר תעשון (כט,ח)
"ושמרתם את דברי הברית הזאת" – שמירת התורה והמצוות. "למען תשכילו את כל אשר תעשון" – עשיית דברי הרשות לשם שמים.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 106) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
