הסבר לפלא המיוחד שהיה בדמותו של הרבי מוהר"ש נ"ע * חידוש המבואר בדא"ח במעלת הנדרים על עבודת הבירורים, ועל-פיו תובן ההבחנה בין הנהגות רבותינו נשיאינו, בפרישות או בהתרחבות * ההוראה מכך: רק לעצמו יכול לנהוג בפרישות, ואילו בעניין ההתעסקות עם הזולת, יש להשתדל ולפעול מבלי לחשוש לישות או לעניין לא רצוי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
[אחר תפילת מנחה, סיפר כ"ק אדמו"ר כמה סיפורים אודות בעל ההילולא, אדמו"ר מהר"ש, זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע:]
א. לפני ראש השנה דשנת תרמ"ג (שנת ההסתלקות) אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש: יצטרכו לקרוא לפרופסור, להזריק זריקה ולנתח. וכן הווה. – באותה שעה שאמר המהר"ש את דבריו אלו, לא ירדו לסוף דעתו, אבל אחר כך, בעת ההסתלקות, הובנו הדברים.
- סיפור זה שמעתי מהסבתא (הרבנית שטערנא שרה נ"ע, אם כ"ק אדמו"ר מו"ח) לאחרי שכבר חלפו ארבעים שנה (!) מאז ההסתלקות, ואף-על-פי-כן, סיפרה זאת באופן שהיה ניכר פחד בדבריה!
* * *
ב. אדמו"ר מהר"ש היה מטיל אימה על כולם. והפלא שבדבר – משום שתמיד היה נסוך חיוך על פני קדשו ("ער איז שטענדיק געווען מיט אַ שמייכל"), דאף שהיה בעל ייסורים גדול [כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שקשה לצייר עד כמה היה בעל ייסורים גדול...], מכל מקום, תמיד היה חיוך נסוך על פניו, וגם בחיי אביו אדמו"ר הצמח צדק היה המהר"ש פחות מתוח ("אָנגעצויגן") משאר אחיו, ולמרות זאת, היה מטיל אימה על הכול, אף על הילדים – דבר שנעשה שלא בהשתדלותו, שהרי מצד עצמו היה חיוך נסוך על פניו, אלא בדרך ממילא.
גם על הגויים היה אדמו"ר מהר"ש מטיל אימה. ומעשה שנסע פעם במרכבה לעיר אחת, ויצאו זקני העיר לקראתו בלחם ומלח, וכאשר הגיעה המרכבה ונראו פני קדשו – ברחו כולם מרוב פחד!
באותה שעה אמר אדמו"ר מהר"ש מאמר חסידות על הפסוק1 "ברוך תהיה מכל העמים"2.
בהקשר לכך אמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר3 (אלא שלא רצה שיפורסמו הדברים), שמונח אצלו ("ביי אים לייגט זיך") שההפרש בין אדמו"ר מהר"ש (זקנו) לאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (אביו) הוא בדוגמת ההפרש בין רצון לעונג:
שניהם – כוחות מקיפים, אלא שהרצון פועל שבירה ("רצון ברעכט"), ואילו העונג פועל המשכה וקירוב ("עונג ציהט צו").
ובנדון-דידן: אדמו"ר מהר"ש הוא בדוגמת הרצון, ולכן היה מטיל אימה, ואילו אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הוא בדוגמת התענוג.
* * *
ג. במאמר הנ"ל4 ישנו חידוש – שבו מבואר שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים.
ובהקדמה – שהיסוד לחידוש זה הוא מה שכתוב במדרש שמואל בפירוש מאמר המשנה5 "נדרים סייג לפרישות", ש"פרישות תקרא מילי דחסידותא", והרי מעלת החסיד היא למעלה ממעלת הצדיק6.
וזהו היסוד לחידוש שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים, כי עניין הבירורים הוא באופן של התלבשות בדבר המתברר, מה שאין כן עניין הנדרים הוא למעלה מהתלבשות, שהרי פורש מהדבר ודוחה אותו – לא בגלל שאין ביכולתו לברר את הדבר, אלא בגלל שנמצא במעמד ומצב שלמעלה מהעולם לגמרי, ואין ברצונו לירד ולהתלבש בעולם כדי לבררו.
אמנם, אף-על-פי שפורש מהדבר הגשמי ודוחה אותו, מכל מקום, מצד זה ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"7, הנה גם על-ידי הפרישות והדחייה נעשה בירור ועליה בדבר הגשמי, ולא עוד אלא שעל-ידי הפרישות והדחייה נעשית עליית הדבר הגשמי למקום נעלה יותר – למקום שלמעלה מהתלבשות. וכל זה – נוסף לכך שעל-ידי הפרישות והדחייה מיתוסף במעלת האדם.
ועל דרך זה מצינו בנוגע למצוות לא תעשה: בדרך כלל מבואר שעניין הזיכוך והעלייה נעשה על-ידי מצוות עשה, היינו, שמתעסקים בדבר לזככו ולהעלותו. אבל במקומות ספורים בדא"ח נתבאר שגם על-ידי מצוות לא תעשה נעשה עניין של זיכוך8. ובזה יתפרש מאמר חז"ל9 "ישב ולא עבר עבירה כו' כעושה מצוה". וכן הוא גם בעניין הנדרים.
ומוסיף במאמר שישנה דרגא נעלית עוד יותר – שזהו עניין שהחכם מתיר את הנדר, שבדרגא זו אין צורך לפרוש מהדבר הגשמי, כיון שאינו מנגד, ואדרבה: אתהפכא חשוכא לנהורא10.
והחילוק שבין דרגות הנ"ל בעניין הספירות: עניין הבירורים הוא מצד בחי' ז"א, עניין הנדרים הוא מצד בחינת הבינה, ועניין היתר נדרים הוא מצד בחינת החכמה11.
ד. על-פי זה יש לבאר מה שמצינו חילוקי הנהגות בעבודת הצדיקים, שיש צדיקים שהנהגתם היתה באופן של פרישות מהעולם, ויש צדיקים שהנהגתם בענייני העולם היתה באופן של התרחבות.
ובהקדם הסיפור שאחד החסידים שקיבל עצה או ברכה מהצמח-צדק ונתעשר על-ידה. ובידעו בבירור שנתעשר מהעצה והברכה של הצמח-צדק, הנה בנוסעו לליובאוויטש להודיע לצמח-צדק אודות הצלחתו, הביא לצמח-צדק מתנה – עגלה ללא גלגלים שמחליקה על השלג ("אַ שליטן", "אַ סלעד"12), נאה ומהודרת בכל מיני הידורים. ואמר הצמח-צדק: אני – איני צריך לכך, תן זאת לבני – בנקבו בשמו של המהר"ש13.
ולכאורה אינו מובן: כיון שהצמח-צדק אמר על עצמו שהוא אינו צריך לכך – למה ציוה לתת זאת לבנו?
ובפרטיות יותר:
ידוע שדבר שאין בו צורך והוא מיותר – יש להימנע ממנו, כיון שהוא מקלקל. וכפי שרואים בעניין הלבושים, שכאשר הלבוש הוא ארוך יותר מדי, הרי זה מעכב ומונע את ההילוך.
וזוהי הוראה לבעלי עסק14 – שההתחכמות בעניין הפרנסה היא מקלקלת. כלומר: לא זו בלבד שאין צורך בהתחכמות, כמו שכתוב15 "לא לחכמים לחם", היינו, שההתחכמות בחכמת הפרנסה אינה מועילה, כיון שהפרנסה תלויה ב"ברכת הוי'"16, אלא עוד זאת, שריבוי ההתחכמות הוא גם מקלקל.
לכאורה יכולים לחשוב: הן אמת שהעיקר היא ברכת ה', "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"17, אבל אף-על-פי-כן, כיון שצריך להיות "בכל אשר תעשה", ובשביל זה צריך להשתמש בעניין השכל במקצת על כל פנים, במידה השייכת ומוכרחת לעשייה – מה כבר עלולה להזיק ריבוי ההתחכמות. ולכן, צריכים לידע שריבוי ההתחכמות (לא רק שלא מועיל, אלא) מקלקל לפרנסה. התחכמות במידה הדרושה – מועילה, אבל ריבוי ההתחכמות – מקלקל לפרנסה. וכמשל העולה בהר, שכאשר לובש לבוש ארוך יותר מדי, הרי לא זו בלבד שאינו מועיל, אלא גם מקלקל18, ולפעמים הרי זה מקלקל עוד יותר מאשר לבוש (כלי) קצר מדי.
ואם כן אינו מובן: מדוע אמר הצמח-צדק על דבר שלא היה לו צורך בו, ובמילא הרי הוא מקלקל – ליתנו לבנו שהיה ממלא מקומו?
וההסברה בזה – שישנם ב' אופני הנהגה אצל צדיקים, בהתאם לצורך הדור; לפעמים ישנו מצב שמצד הדור נדרש עניין הפרישות, ולפעמים ישנו מצב שמצד הדור נדרש עניין של התרחבות, כמו בשביל לבטל גזירות, וכיוצא-בזה.
ועל-פי זה לא קשה מה שהצמח-צדק ציוה ליתן מתנה הנ"ל לאדמו"ר מהר"ש – כי, בנוגע לאדמו"ר מהר"ש, לא זו בלבד שאין בזה קלקול, אלא אדרבה, זהו עניין הדרוש לעבודתו, כיון שמצד דורו היתה צריכה להיות ההנהגה באופן של התרחבות.
וכידוע שהנהגתו של אדמו"ר מהר"ש היתה בהתרחבות גדולה19. ולדוגמא: קופסת הטבק שלו היתה מזהב, וכן המזלג ושאר כלי תשמיש (גם הדברים שאין להזכירם בשבת) היו עשויים מזהב.
וכמו כן היתה הנהגתו באופן של התרחבות בעניין הנסיעות – שכמעט בכל שנה היה נוסע לחוץ-לארץ, ולפעמים – פעמיים בשנה. וסדר הנסיעה היה באופן שהרכבת היתה ממתינה עבורו.
– בעיירה ליובאוויטש עצמה לא היתה תחנת-רכבת, והיו צריכים לנסוע במרכבה לתחנת-הרכבת שהיתה בעיירה סמוכה. ולפעמים היה אדמו"ר מהר"ש מתאחר, והרכבת היתה ממתינה עבורו.
פעם הגיע לתחנת הרכבת פקיד חדש, שלא ידע אודות הסדר שצריכים להמתין לרבי מליובאוויטש, וכשהגיעה השעה המיועדת לנסיעת הרכבת, שרק שריקה, והרכבת יצאה לדרכה, מבלי להמתין לאדמו"ר מהר"ש, שהגיע לאחרי שהרכבת יצאה לדרכה, והוצרך לנסוע ברכבת אחרת. כעבור ימים אחדים, הגיעה פקודה מהממשלה לפטר את הפקיד הנ"ל20. – הם לא ידעו מדוע הם מפטרים אותו; הם תלו זאת בטעמים אחרים, אבל האמת היא שסיבת פיטוריו היתה בגלל שלא המתין על אדמו"ר מהר"ש, שכן, הרכבת כולה (עם כל הנוסעים שבה) היא בשביל הרבי מליובאוויטש, ואם לא ממתינים עליו – אזי אין נתינת-מקום עבור הפקיד!...
ה. ונקודת הביאור בזה – שב' אופני ההנהגה אצל צדיקים, באופן של פרישות או באופן של הרחבה, הם בהתאם למבואר לעיל בעניין הנדרים, ובעניין חכם מתיר את הנדר.
והעניין בזה:
על-פי המבואר בדרך כלל שעניין הנדרים והפרישות הוא למטה מעניין הבירורים, אינו מובן מה שמצינו שיש צדיקים שהנהגתם היתה באופן של פרישות מהעולם – שהרי עניין הבירורים הוא עניין של עבודה שעל-פי תורה, ששייכת לכל בני-ישראל, אלא אם כן מי שאינו יכול לברר את הדבר בגלל היותו שקוע בגשמיות, שאז צריך לפרוש ממנו, והרי פשיטא שעניין כזה לא שייך כלל אצל צדיקים?
ואפילו לפי המבואר לעיל שחילוקי ההנהגות אצל הצדיקים היו לפי הצורך מצד הדור – הרי עניין של פרישות שלמטה מהעבודה על-פי תורה בעניין הבירורים, לא שייך אצל צדיקים אפילו מצד הדור.
אך הביאור בזה – על-פי החידוש במאמר הנ"ל שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים, ועל-פי זה מובן שהנהגת הצדיקים באופן של פרישות מענייני העולם היא בגלל היותם למעלה מהתלבשות בענייני העולם. אלא שבזה גופא יש ב' מדריגות – שהם בהתאם לצורך הדור – מצד בחינת הבינה (עניין הנדרים), או מצד בחינת החכמה (ענינו של החכם שמתיר את הנדר).
ו. ההוראה מהנ"ל בעבודה:
ישנם כאלו שכאשר תובעים מהם לצאת ממקומם ולנסוע ולעסוק עם הזולת – חוששים הם שמא יתוסף להם ישות. והיינו, שבגלל פחיתות מדריגתם שהם בישות ומציאות, אזי מצד ההתפשטות של הנסיעה והפעילות, יתוסף אצלם ישות. ובפרט אם אכן יצליחו לפעול משהו ("זיי וועלן טאַקע עפעס אויפטאָן") – אזי בודאי יתוסף אצלם ישות.
– ועל דרך הידוע ששקר מצד עצמו אין לו קיום, והקיום שלו הוא רק על-ידי זה שמעורב בו קצת אמת21. וכמו כן בנדון דידן, שמצד זה שיפעלו משהו על הזולת, שזהו רצון הבורא, יתוסף אצלם ישות.
וכיון שאינם יכולים לעסוק עם הזולת כדבעי, היינו, באופן שלא תהיה להם ישות מזה – רוצים הם לפרוש לגמרי מההתעסקות עם הזולת (על דרך עניין הנדרים מפני שאינו יכול לברר את הדבר).
והמענה על זה – שעניין הפרישות יש לו מקום בחשבון שנוגע לעצמו, אבל כשמדובר בנוגע לזולת אין להתחשב בחשבונות שלו, וצריכים להשתדל להתעסק ולפעול על הזולת.
– אצל אדמו"ר האמצעי היה הסדר שכאשר החסידים היו חוזרים מליובאוויטש לבתיהם, היו מתעכבים בדרכם בעיירות שבינתיים וחוזרים המאמרים ששמעו בליובאוויטש. אחד החסידים שהיה חוזר המאמרים בטוב, התאונן פעם בפני אדמו"ר האמצעי, שמיתוסף אצלו ישות בגלל חזרת המאמרים, ובגלל זה רוצה להפסיק לחזור המאמרים. וענה לו אדמו"ר האמצעי: "פון דיר זאָל ווערן אַ ציבּעלע, און חסידות זאָלסטו חזר'ן"22.
ופירוש המענה, שכל החשבונות הם רק בנוגע לעצמו, אבל כאשר הדבר נוגע אל הזולת, ולדוגמא, כאשר מדובר אודות חזרת חסידות ברבים23, אין לעשות את החשבונות שלו, אלא צריכים לחזור חסידות ולפעול עם הזולת, ואז, לא זו בלבד שלא יהיה קלקול, אלא אדרבה כו'.
וזהו העניין שחכם מתיר את הנדר – שכאשר ישנו עניין של נדר, ולדוגמא, שרוצה לפרוש את עצמו כיון שחושש מפני ישות, אזי מתיר לו החכם את הנדר, ולכן אינו צריך לפרוש את עצמו, ואין לו לחשוש מעניין בלתי-רצוי, כיון שאתהפכא חשוכא לנהורא.
(קטעים משיחות ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשי"ב, וש"פ מטות, ה'תשי"ד. תורת מנחם כרכים ד, עמ' 23-24; יב עמ' 139-143)
___________________________
1) עקב ז, יד.
2) ראה גם תו"מ סה"מ תשרי ע' קמט. תו"מ – רשימת היומן ס"ע רב. וש"נ.
3) ראה תו"מ – רשימת היומן ע' שנה.
4) ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות גו' עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' תקלז ואילך).
5) אבות פ"ג מי"ז (לגירסת אדה"ז – מי"ג).
6) שער הקדושה להרח"ו ז"ל (ח"א ש"ג). הובא בסה"מ עטר"ת שם ס"ע תקמ.
7) ב"ק לח, רע"ב. וש"נ.
8) סה"מ תרס"א ריש ע' קע. וראה סה"מ תר"ס ריש ע' ע. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 427 ובהערה 13 שם. וש"נ.
9) קידושין לט, סע"ב. סה"מ שם. וראה גם סד"ה וידבר משה גו' דש"פ מטו"מ תרד"ע (המשך תער"ב ח"א ע' תקסג).
10) ראה זח"א ד, א. תניא ספ"י.
11) סה"מ עטר"ת שם ע' תקמג ואילך.
12) = מזחלת שלג.
13) ראה "רשימות" חוברת קמ ע' 12. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 24. ועוד.
14) ראה גם לקו"ש חל"א ס"ע 172 ואילך. וש"נ.
15) קהלת ט, יא.
16) משלי יו"ד, כב.
17) פ' ראה טו, יח.
18) ראה לקו"ת תצא לז, ג. ובכ"מ.
19) ראה גם בהנסמן בסה"ש תרפ"ט ע' 38 הערה 13.
20) ראה "רשימות" חוברת ח ע' 12. וש"נ.
21) ראה סוטה לה, רע"א. הובא בפרש"י עה"ת שלח יג, כז. זח"א ב, ב.
22) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"י ע' 272. וש"נ.
23) חסר איזה תיבות במעלת העניין (המו"ל). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
