זה קרה ברוסיה, בקיץ תרל"ט. הצלחתם של היהודים עוררה את קנאתם של אדוני היערות והכפרים. הללו החלו לשלהב את האיכרים כי היהודים אוכלים את לחמם וכי עליהם לפרוע בהם פרעות ולהשיב את כספם הגזול כביכול.
עד מהרה התקבלו ידיעות על פרעות שנעשו בכמה כפרים, ובהן נרצחו יהודים רבים ורכושם נשדד. מצב היהודים היה קשה. לא הייתה להם אפשרות להגן על עצמם. הדרך היחידה הייתה השתדלות דיפלומטית והפעלת לחץ על שרי הממשלה, כדי שזו תגן על אזרחיה היהודים.
הרבי מהר"ש מליובאוויטש, רבי שמואל שניאורסון, החל לפעול לעצירת גל ההסתה והפרעות. הוא נפגש עם כמה משרי הממשלה, וקיבל מהם התחייבות לפעול להרגעת הרוחות. בחורף תר"מ אכן נראה היה שהעניין נרגע, אך עם בוא הקיץ התעוררו הפרעות מחדש.
הרבי החליט לצאת לחוץ לארץ, לצרפת ולגרמניה, ולהפעיל לחץ חיצוני על ממשלת רוסיה. כאשר שב לאחר מסעו זה אל שרי הממשלה, קיבלוהו הללו בקרירות רבה.
הרבי החליט לכנס את העשירים היהודים בעיר פטרבורג לדיון במצב. באסֵפה הביע את דעתו כי לנוכח כישלון המאמצים שנעשו עד כה אין מנוס מליזום פגישה עם שר-הפנים, ולתבוע ממנו לפעול שהצאר הרוסי יקבל משלחת של היהודים. "רק צו מלכותי מאת הצאר יוכל להפסיק את הפרעות ואת גלי הטרור המשתוללים במדינה", אמר הרבי.
הכול הסכימו לניתוח המצב של הרבי, אולם איש מהנוכחים לא התנדב ללוות את הרבי לפגישה עם שר-הפנים. הם חששו מאוד למעמדם. על הצטרפות למשלחת שתיפגש עם הצאר – לא היו מוכנים לחשוב כלל.
הנוכחים אף טענו כלפי הרבי כי בנסיעתו לחוץ-לארץ עורר עליו את כעסם של שרי הממשלה, ושל שר האוצר במיוחד. לדבריהם, ביקורו של הרבי בחו"ל גרם להכפשת שמה של רוסיה, ובעקבות זאת התרשמו בעלי הבנקים הגדולים בצרפת ובגרמניה כי המצב ברוסיה אינו יציב, וחזרו בהם מכוונתם להעניק הלוואות-ענק לשלטון הרוסי.
תשובתו של הרבי הייתה נחושה: "אני נהנה לשמוע שהצלחתי במשימתי. רק כאשר השלטונות יחושו שהדבר פוגע בכלכלת המדינה יקומו לעשות מעשה. ידוע לי גם כי בעוון זה אני עלול לשבת במאסר, אך כמו אבותיי, אינני חושב על עצמי כלל בשעה זו".
כשראה הרבי שאיש מן הנאספים אינו מצטרף אליו, הכריז: "אם יראים אתם לגופכם ולרכושכם, אקח שני חסידים שלי ונלך. החסידים אינם מוגי-לב כמו הגבירים הפחדנים, והם מוכנים למסור את גופם ורכושם בעבור כלל ישראל. והשם יזכה אותנו להיות שלוחים טובים להצלחת אחינו בני-ישראל". הרבי עזב את המקום וקהל הנאספים נותר נרגש, ממתין בחרדה לבאות.
בהשתדלותו של רופא המקורב לבית המלוכה, הפרופסור ברטנסון, נקבעה לרבי פגישה עם שר-הפנים כעבור שבוע ימים. הרבי לקח עמו שני חסידים והתייצב בטרקלינו של השר.
הופעתו המרשימה של הרבי עשתה רושם עז על שר-הפנים. השר קידם את פני האורח בלחיצת יד, והושיב אותו לימינו. אך כעבור רגע חזר ולבש ארשת רשמית, והחל להשמיע באוזני הרבי דברים קשים על מה שעולל לשמה הטוב של המדינה בביקורו בחו"ל. "הלוא על כך בלבד יש לדון אותך כמורד במלכות או כמי שפוגע באינטרסים החיוניים של המדינה", אמר השר.
הרבי ענה בתקיפות, ברוסית צחה, שהפתיעה אף את מלוויו החסידים: "וכי הממשלה סבורה כי דם יהודים יישפך, רכושם ייבזז, ואנחנו עוד נכרע ברך לנשק את ידי הרוצחים והחומסים?!".
הרבי הוסיף להשמיע דברים מעומק ליבו, ובסיומם אמר: "כאזרחי המדינה, הממלאים את חובתם בגוף ובממון כלפי המדינה – דורשים אנו מאת הממשלה הגנה על נפשנו ורכושנו".
השר נראה נבוך מאוד מדבריו התקיפים של הרבי. בקושי פצה פיו, והבטיח לתת מענה בתוך כמה ימים. בסיום הפגישה ליווה את הרבי והביע את תקוותו "לסיים את הפרשה בצורה הטובה והיעילה ביותר".
בשובו אל מלונו היה הרבי חלוש מאוד, ואמר למלוויו: "ביקור זה עלה לי בהרבה בריאות, אבל בעזרת השם יביא את התועלת האמיתית וירים את כבוד ישראל".
לעת ערב קיבל הרבי עוד דיווח קשה על פרעות שנעשו ביהודים. הידיעה גרמה לרבי להתעלף. הרופא ברטנסון, שהובהל אליו, הוכיחו על שאין הוא דואג לבריאותו, שכן ההתרגשות מסוכנת לו.
הרבי ענה לו: "אין אנו ברשות עצמנו כלל. גופנו ונשמתנו נתונים ומסורים רק לטובת כלל ישראל בגשמיות וברוחניות. כך היה עם אבותיי הקדושים, וכך הוא עמי, עד כי יראה השם בעוניינו וישלח לנו גואל צדק". באמרו זאת פרץ הרבי בבכי מר, בכי שהרעיד את כל גופו.
כעבור כמה ימים חזר הרבי אל שר-הפנים לקבל את תשובתו. השר קיבל את פניו בכבוד רב ואמר: "הממשלה נקטה אמצעים יעילים לטובת היהודים".
ואכן, כל מושלי המחוזות, עד אדוני הכפרים והיערות, קיבלו פקודה תקיפה וחד-משמעית לגזור עונשים קשים על כל המתכוון להסית, להפעיל טרור או לפגוע בקבוצה כלשהי מאזרחי המדינה.
כששמע זאת, הגיב הרבי: "אילו היו שומעים בקולי בתחילה, היה נחסך דם יהודי רב"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
