טרם הדפסת מכתב לבעל 'משנה הלכות' הוסיף הרבי ציון לריטב"א במסכת ראש-השנה * ניצוצות מ'יחידות' של בעל 'עטרת משה' ממאקאווא וממלא מקומו בשנת תש"ל * דיוק של יו"ר משמרת סת"ם העולמית בהתבטאות הרבי בשיחה – בעקבות הבדיקה והתוצאות הטובות בספר-התורה לקבלת פני משיח * ומדוע הזכיר הרבי כדוגמה את הפסוק "ושוסעת שסע" דווקא?
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
מנהג הכתוב בתורה דין או רשות?
התכתבות מיוחדת התנהלה בין הרבי והגאון רבי מנשה קליין, בעל 'משנה הלכות', בעניין מנהג הכתוב בתורה. במהלך ההתכתבות שהחלה בחודש אלול של תשט"ז ונמשכה בחודש מרחשוון תשי"ז, כתב הרבי במכתב הראשון:
מעולם נתקשיתי בסברת הרמב"ן והריטב"א, כי על-פי-זה בטלי כמה ילפותא בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ולדוגמא מנה ליה כל הני הלכתא גברוותא (ברכות לא, א)... ועוד.
ביאור הדברים: כתב הריטב"א בקידושין כב,א, והקשה על חיוב האדון כפי הנאמר – "רבו חייב במזונות אשתו": וכי תימא והא אמאי, כיון שהוא [הבעל] אינו חייב במזונותיהן מן התורה, לא מחייבא תורה לאדון מה שאין העבד חייב ומשועבד. ואיכא למימר דכיון דסתמא דמילתא כל אדם זן ומפרנס אשתו ובניו, רצתה תורה שלא יפסידו מפני מכירתו. ועל-דרך-זה כתב הרמב"ן בפירושו על החומש.
ומקשה הרבי: במסכת ברכות לומדת הגמרא הלכות יסודיות מהנהגתה של חנה, המתוארת בשמואל א (א,יג), "וחנה היא מדברת על לבה – מכאן למתפלל שצריך שיכוון לבו", "רק שפתותיה נעות – מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו", "וקולה לא ישמע – מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו", "ויחשביה עלי לשכורה – מכאן ששכור אסור להתפלל".
ואם מנהג האמור בפסוק – לאור דברי הריטב"א והרמב"ן – יתכן שאינו אלא רק מנהג ורשות, אולי נהגה כן חנה, אבל אין זה חיוב?
ובמכתב השני:
הנקודה היא: מנהג המובא בתנ"ך, הרי זה הוראה שמחויבים בו או שיכול להיות רק בדרך סיפור ונשאר רשות. ואם-תימצי לומר כסברא האחרונה, הרי מובן, שכשם שאי אפשר ללמוד חיוב דאורייתא במנהגים המובאים בתורה, כמו-כן אי-אפשר ללמוד חיוב מדברי קבלה ומדרבנן במנהגים המובאים בדברי קבלה, ופשוט אשר לכן הוקשה לי כנ"ל.
ובשלישי:
במה שכתבתי אני דאם תימצי לומר דהנהגה המובאת בתנ"ך אין הנהגה תמיד פסק דין, כי אפשר שאינה אלא בדרך סיפור, כמובן אין בזה נפקא מינה בין סיפור אשר בחמשה חומשי תורה ובין סיפור אשר בנ"ך, ומקשה [=הגר"מ קליין] על זה שמצינו כמה תקנות חכמים אשר אסמכוה אקרא, ואינו מובן איך מפריך זה סברתו שהיא בנוגע לאופן לימודי התורה, כמו הענין שבו אנו דנין, והוא מנהג שאין בו חיוב מן התורה, שהבעל זן את האשה, שעל-זה אמרתי שאין כל מקום בשכל לחלק ולומר אחרת בהדינים המובאים בנ"ך בקשר לסיפור והנהגה, וגם בהם יש לומר שההנהגה אינה חיוב אלא רשות בעלמא (והרי פשוט שאי אפשר לומר שמזונות האשה שעל הבעל – מדרבנן, למדין מזה שהאדון חייב במזונות אשת עבדו מן התורה), ולא באופן דאסמכתא. וכמובן שאין דינין דרבנן מובאים בחמשה חומשי תורה. ואסמכתא אינה מחדשת דין, ורק משמשת עניין של זכרון לדין שכבר ישנו...
ומבאר הרב יהודה לייב שפירא ('הערות וביאורים' א-כה כ' במרחשוון תשע"ב, עמ' 21) שדעת הרבי היא שכשהתורה חייבה איזה דין על יסוד מנהג, מסתבר שהמנהג נעשה דין, שהרי חייבים לעשות משהו מטעם מנהג זה, יותר מאשר אם נכתב בתורה סתם שנהגו לעשות באופן מסויים. ולכן: באם במקום שיש חיוב כתוצאה מהמנהג, עדיין נשאר מנהג ורשות כשיטת הריטב"א, כל-שכן שכן צריך להיות בנדון שהתורה רק מספרת מנהג בלי איזה חיוב הבא כתוצאה מהמנהג. ולכן מקשה הרבי שלפי הריטב"א אינו מובן איך למדים כל הני הלכתא גברוותא מזה שהתורה הביאה מנהגים אלו, הרי אפשר שנשארו רק מנהגים, במכל-שכן מזה שחיוב הבעל לזון אשתו, והאב את בתו, לא נעשו חיובים, אף שהתורה חייבה חיובים אחרים על יסוד מנהגים אלו.
איגרותיו אלה של הרבי נדפסו בספרי אגרות-קודש כרך יג עמ' תצב; כרך יד עמ' עב ועמ' קכד; ולפני כן בלקוטי שיחות כרך ו, עמ' 322-324.
באותו מאמר ('הערות וביאורים' שם) חושף הרב שפירא פרט מעניין: בשעה שהוכן לדפוס כרך ו' של 'לקוטי שיחות' [=ב'פתח דבר' צויין: "יד כסלו תשל"ג"], הכניסו לרבי גם מכתבים שישולבו ב'הוספות' ל'לקוטי שיחות'. והנה, במכתב האחרון והשלישי הנ"ל, הוסיף הרבי ציון מיוחד לדברי הריטב"א אחרי המילים – "ואסמכתא אינה מחדשת דין": "(אבל עיין ריטב"א ראש השנה טז, א)".
וב'אגרות-קודש' הדפיסו את המכתב מהמקור, ולא ידעו אודות הוספה זו, ולכן היא נשמטה באגרות-קודש כרך יד.
לימודי חול בתלמודי-תורה
ב'יחידות של הגה"צ רבי משה-נתן-נטע לעמברגר זצ"ל ממאקאווא, בעל 'עטרת משה', בלוויית קבוצה מתלמידיו וביניהם בנו ממלא-מקומו הרה"צ רבי שמעון שליט"א, שהתקיימה בערב ראש-חודש סיוון תש"ל, דובר אודות כמה נושאים:
א) נשיאת-כפיים בצפון ארץ-ישראל. ב) לימודי חול בתלמודי-תורה. ג) ברכת-כהנים. ד) ביאת הרבי לארץ-ישראל.
בנושא לימודי חול בתלמודי תורה התבטא הרבי בנחרצות כי באמת היו לימודי-חול צריכים להתקיים במבנה אחר (מהמבנה שבו מתקיימים לימודי-קודש), והמורים צריכים להיות דווקא גויים.
[כשהעיר אחד הנוכחים שלא כן נהוג בבתי-ספר של ה'רשת', הגיב הרבי כי בתי-ספר אלו מיועדים לציבור אחר לחלוטין].
בעל 'עטרת משה' הציע שהרבי יבוא לארץ-ישראל, כיוון שביכולתו לחולל גדולות ולקרב את בני-ישראל לאמונה וכו'. הרבי הגיב שיבוא יחד עם משיח צדקנו (מתוך רשימת הדברים שתתפרסם בקרוב).
הרבי הוא בעל המוסד
הרה"ג המפורסם ר' מרדכי-גרשון שפאלטר שימש כרב ומורה-צדק בעיר סאניק שבפולין. אחרי השואה היגר לארצות הברית, ושם שימש ברבנות עד פטירתו בי"א בתמוז תשכ"ב.
הגאון מטשעבין מציין בהסכמה לספרו: "הכרתי את הרב המחבר זל"ה מהימים ההם בעת שהכל היה על מכונו ומעמדו ונחשב גם אז כגדול בתורה ויראה". בסדרת אגרות-קודש יש מכתב אחד אליו (מכ"ד בניסן תשט"ז – אגרות קודש כרך יב עמ' תלב), אך על הערצתו הגדולה לרבי מספר נכדו, הרה"ג הרה"ח ר' שלום שפאלטר ראש ישיבת תומכי-תמימים ליובאוויטש במוריסטאון ניו-ג'רסי, ב"דברים אחדים מאת המו"ל מהדורה חדשה" של הספר 'אמרי מרדכי' ו'עטרת מרדכי' (הופיע לראשונה בשנת תשכ"ט)) שהופיע בקיץ תשע"ב (עמ' 15-16):
"אאזמו"ר היה מקורב מאד לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, שהיה מעריצו ומכבדו. פעם היה סכסוך בין מנהלי בית ספר לבנות בליובאוויטש והגיעו הדברים עד שהוצרכו ללכת לדינא. כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הציע שילכו אל אאזמו"ר וכך עשו, ובין הדברים שפסק אאזמו"ר היה שבעל הבית של הבית ספר הרי הוא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. מיד אחרי קבלת הפסק דין צלצל המזכיר של כ"ק אדמו"ר ושאל בשמו האם הפסק דין הוא על-פי הרגש חסידי או על-פי דין תורה, וענה אאזמו"ר שהוא פסק על-פי דין תורה, וכ"ק אדמו"ר קבל את הפסק דין (שמעתי מאאמו"ר ז"ל).
"ענין ארוך ומסובך במבט של שניות"
"הערצתו של אאזמו"ר לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש היתה נפלאה. בנוסף להערצתו הגדולה לקדושתו ולמנהיגותו של כ"ק אדמו"ר היה מלא התפעלות מגאונותו המפליאה, שהיה עד ראייה לזה, כפי שיעיד הסיפור הבא.
"בפנים הספר 'אמרי מרדכי' באות א' כתב אאזמו"ר באריכות אודות עניין 'ידיעה ובחירה' איך שאינם סותרים זה לזה. אמנם מכיוון שזהו עניין קשה, החליט לשלוח את העניין לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ולכ"ק האדמו"ר מהר"י מסאטמר זצ"ל. כעבור זמן מה קיבל תשובה חיובית מכ"ק האדמו"ר מסאטמאר אבל מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש לא שמע כלום.
"כשנכנס פעם לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש אמר לו אאזמו"ר ששלח איזה דבר תורה ולא קיבל שום תשובה. כ"ק אדמו"ר התנצל ואמר שאליו הדבר תורה לא הגיע, אבל אם יש לו העתק ישמח לראותו. לאאזמו"ר היה העתק בכיסו ונתנו לכ"ק אדמו"ר, ואדמו"ר עבר על דפיו (כמדומני שהיו שם ארבעה דפים) במהירות רבה, ואמר לאאזמו"ר שהעניין שכתב הוא נכון מאוד. לאאזמו"ר היה מזה קצת חלישות הדעת שכאילו כ"ק אדמו"ר רוצה לתת לו הרגשה טובה, כי לא האמין שכ"ק ראה היטיב כל העניין בגלל המהירות שבה הסתכל כ"ק אדמו"ר בכתוב, והעיר לכ"ק אדמו"ר אודות זה ושאל אם אפשר לעבור על העניין. כ"ק אדמו"ר הסכים והתחיל לחזור לפני אאזמו"ר על העניין קטע אחר קטע, וגם הוסיף איזה הערות. כשיצא אאזמו"ר אמר שבאם לא היה רואה זה בעצמו לא היה מאמין שילוד אשה יכול לתפוס עניין ארוך ומסובך במבט של שניות (שמעתי מש"ב הרה"ח ר' שמואל שיחי' שפאלטר, ומדודתי מרת פייגא שתחי' פאסטען).
טרם יקראו ואני אענה
"בהמשך להנ"ל שמעתי שפעם נכנס אאזמו"ר לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ורצה לשאול שאלה על קטע בספר 'בני יששכר', ולפני שגמר לחזור על הקטע כבר התחיל כ"ק אדמו"ר לענות על שאלתו. אאזמו"ר, שעדיין לא שאל אפילו שאלתו, המשיך לשאול את השאלה, אמנם כ"ק אדמו"ר ענה לו לגמרי על שאלתו עוד לפני שהספיק לגמור, ואאזמו"ר היה בהתפעלות רבה מזה (שמעתי מהגאון הר"ר ישראל שיחי' פרידמן ראש-ישיבת 'אהלי תורה')".
תוצאות מפתיעות בבדיקת הספר-תורה
בחורף תשנ"ב פרסם הרה"ג הרב דוד-לייב גרינפלד, יו"ר משמרת סת"ם העולמית – הערה מעניינת ובה דייק בדברי כ"ק אדמו"ר בקונטרס שחילק הרבי אור ליום כ"ח במרחשוון תשנ"ב, אשר הוא זכה לקבלו בזכות פעלו בבדיקת הספר-תורה לקבלת פני משיח.
להלן דבריו בפתיחת ההערה ('הערות וביאורים' אהלי תורה נ"י, גיליון ש"ק פ' ויחי חזק (תשנ"ב) תריב (יד)):
"הנני בזה להעיר הערה חשובה על הקונטרס 'סיום והכנסת ספר תורה' שחילק כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש ה' יאריך ימיו ושנותיו, באור ליום כ"ח מרחשוון האי שתא, ואשר זכיתי לקבלה היות ונתעסקנו בבדיקת הספר-תורה שנכתבה לפני כיובל שנים לקבלת פני משיח צדקנו, שנמסרה למשמרת סת"ם לבודקה על-ידי הקאמפיוטער [=מחשב], וברוך-ה' נמצאה תורת ה' תמימה ונקיי[ה] מכל טעות, וקיבלנו ברכת תשואת חן על הבשו[רות] ט[ובות] מכ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר שמח מאד בקבלו דו"ח התוצאות".
מקור לדברי הרבי במכתב
בהמשך הוא כותב: "בעמוד 25, הקטע האחרון המתחיל 'כשם שספר תורה היא בתוקפה ובשלימותה דווקא כאשר ישנם בה כל אותיותיה, ללא כל הפרש אפילו וא"ו של ושוסעת שסע', ושם למטה בהערות וציונים מוזכר רק מקור פסוק זה בפרשת ראה יד,ו.
"והנה הקורא יתמה מדוע בחר כ"ק אדמו"ר שליט"א דווקא פסוק זה ומה חידוש יש בו?
"התשובה לזה כי בזוהר-הקדוש פרשת אחרי (עא,א) מובאת עובדא נוראה עם ר' חזקיה ור' ייסא שפעם אחת היתה גזירה רעה רחמנא-ליצלן בעולם ויצאו עם ספרי-תורה לעורר נשמות הצדיקים בבית-החיים בגוש חלב לבקש רחמים להעביר הגזירה וצער בעולם, ונדחו נשמות הצדיקים בגלל טעות דמלא במקום חסר בתיבת 'ושוסעת שסע', דהווי משקר בשמא דמלכא (ודכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה). עיין שם המעשה באורך.
"ועיין עוד בזוהר הקדוש פרשתנו (ויחי) רכה,א לשון הרשב"י: וזמינין בני עלמא דצווחין ולית (ח"ו) מאן דאשגח עלייהו, יהדרון רישא לכל סטרי עלמא ולא יתובון באסוותא. אבל חד אסוותא אשכחנא להו בעלמא – ולא יתיר – בההוא אתר וכו' ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה, כד מפקי האי, בגיניה מתערי עילאי ותתאי... עיין שם. ועיין עוד בספר 'כתם פז' להגאון הקדוש רבי שמעון ממגורשי ספרד בעל מחבר הפזמון הידוע 'בר יוחאי' ברוממות העניין". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
