שמחת החסידים הרקיעה שחקים עם היוודע הבשורה על שחרורו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך (המכונה 'אדמו"ר הזקן'), מהכלא הרוסי. חמישים ושלושה ימים ישב במבצר הפטרובלי בפטרבורג, אחרי שנאסר כ'מורד במלכות', בעקבות עלילה שטפלו עליו.
במהלך ימי מעצרו עבר אדמו"ר הזקן חקירות רבות. הוא נשאל שאלות מקיפות על שיטת החסידות, והשיב תשובות מפורטות. בין החוקרים היו גם מלומדים, שניסו לעמוד על מהות שיטתו וההבדלים בינה ובין הדרך המקובלת בין היהודים.
לאחר כל החקירות התברר לחוקרים כי אין מדובר ב'מורד במלכות', כפי האשמה שטפלו עליו, אלא להפך. הם נוכחו כי לפניהם איש קדוש ונעלה, בקי בכל החוכמות, אשר כל תשובותיו חדות וקולעות להפליא.
עם זיכויו המוחלט ושחרורו מהכלא ביום שלישי, י"ט בכסלו (תקנ"ט), שטף גל של שמחה את החסידים, שהיו שרויים כל הימים האלה בחרדה גדולה. השמחה העצומה התפרצה אף לרחובות הבירה הרוסית, והחסידים רקדו ברחובות מרוב אושר ושמחה.
רבי שניאור-זלמן רצה לשוב מיד לביתו שבליאוזנה, אולם החסידים הפצירו בו להישאר כמה ימים בפטרבורג, הן כדי שיוכל לנוח ולהתחזק אחרי ייסורי המאסר, הן כדי שלא יתפרש כאילו הזיכוי אינו חד-משמעי והרבי ממהר לברוח מעיר הבירה.
הרבי נענה להפצרות והסכים להישאר זמן-מה בפטרבורג. הוחלט כי הרבי ישהה בביתו המרוּוח של הגביר הנודע ר' מרדכי לֶפלר, מחסידיו הגדולים של הרבי, שהתגורר בפטרבורג.
באותם ימים היה ביתו של ר' מרדכי מלא מפה אל פה מחסידים תושבי העיר ובחסידים רבים שבאו מכל האזור לפטרבורג. הוא העמיד שולחנות עמוסים כל טוב בעבור האורחים ודאג לכל צורכיהם.
חדר גדול במיוחד יוחד לרבי, שבו קיבל את הנכנסים. שעות רבות ישב הרבי והתוועד עם הציבור באמירת דברי תורה וחסידות.
בעל הבית השתדל מאוד להכין ארוחות טובות ומזינות בעבור הרבי, כדי שיתחזק מעט אחרי שכמעט לא אכל דבר בהיותו במאסר, אולם הרבי מיעט מאוד לאכול, והסתפק בשתיית תה. הדבר הדאיג את החסידים, שרצו בכל ליבם ומאודם לחזק את בריאותו של הרבי. מדי פעם בפעם הציעו להביא לו דבר מאכל או משקה מזינים יותר, אך הרבי דחה את ההצעות.
יום אחד נראה שהרבי חש חולשה והוא הסכים שיגישו לו תה בחלב.
ר' מרדכי קם בשמחה והזדרז למלא את בקשת הרבי. הוא ביקש ממשרת הבית להביא לו את החלב הטרי שהובא זה עתה אל הבית. ר' מרדכי לא ויתר על הזכות הגדולה שבשימוש תלמיד-חכם, ועסק בעצמו בהרתחת החלב ובהכנת התה המעורבב בחלב. בדחילו ורחימו הביא את הספל והניחו על השולחן לפני הרבי.
הרבי הוסיף לומר דברי תורה וחסידות, והתעלם לחלוטין מהספל המהביל המונח לפניו. עבר זמן-מה והרבי פנה אל ר' מרדכי ושאל: "האם התה עם החלב כבר מוכן?".
הבעת תמיהה התפשטה על פני הנוכחים, ור' מרדכי ענה לרבי מיד כי זה כבר הביא את התה עם החלב והעמיד את הספל על השולחן.
הרבי, כאילו לא שמע את התשובה, הוסיף לדבר בנקודה שבה עמד. מעיינות תורת וחסידות שפעו ממנו, ועדיין לא נגע בספל התה והחלב שלפניו.
עברו עוד כעשר דקות ושוב שאל הרבי בעדינות: "האם מישהו יכול להביא תה עם חלב?".
הפעם הייתה התמיהה מוחלטת. הלוא כבר אמרו לרבי שספל התה עם החלב עומד לפניו על השולחן!
בעל-הבית חש מבוכה רבה. בזהירות רבה לקח את כוס התה והחלב והזיז אותה לעבר ידו של הרבי ואמר: "רבי, הנה ספל התה והחלב. הוא כבר עומד מוכן על השולחן"...
ברגע שהספל נגע בידו של הרבי נרתע הרבי ומשך את ידו בחרדה, כאילו חש כווייה בידו. פניו התלהטו באש קודש והוא אמר: "כמה גדולים דברי חכמינו בדייקם בלשונם בהלכה האוסרת חלב נכרי. חז"ל אומרים: 'חלב שחֲלָבוֹ עובד כוכבים ומזלות ואין ישראל רואהו'. במילים האלה טמונה משמעות עמוקה ביותר – כאשר גוי חלב את החלב – אין ישראל רואהו! יהודי אינו רואה כלל חלב שחז"ל אסרו לשתותו"...
את דבריו סיכם אדמו"ר הזקן באומרו: "כדאי לבדוק את מקור החלב שהונח כאן, כי בלי ספק זה חלב שנחלב על-ידי נוכרי, בשעה שלא היה יהודי שהשגיח בשעת החליבה, כנדרש על-פי הדין"...
ר' מרדכי הורה מיד לבדוק את מקור החלב, ונמצא כי בדיוק כפי שאמר הרבי כן היה. ויהי לפלא.
(את הסיפור סיפר רבי ברוך אפשטיין בספרו 'מקור ברוך' [חלק ג, עמ' 1616]. הוא שמעוֹ מאביו, הגאון בעל 'ערוך השולחן', ששמע זאת בעצמו מפי כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק'). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
