קדושים ולא פרושים

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" (ויקרא יט,ב). היו קדושים אבל לא פרושים מן העולם. "כי קדוש אני" – יידמה היצור ליוצרו: אף אני קדוש ואף-על-פי-כן אני מתעסק עם כולם.

 (כתב סופר)

בזכות ההתאחדות

פרשה זו נאמרה ב'הקהל' (רש"י). יש בזה רמז, שעל-ידי ההתאחדות עם כלל-ישראל זוכים לקדושה. זהו שנאמר (דברים כג,טו): "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך" - ה' נמצא כאשר המחנה הוא בלשון יחיד, שלם ומאוחד.

(שפת-אמת)

קדושה בתוך הבריות

מכיוון שפרשה זו נאמרה ב'הקהל' אנו למדים שהתורה אינה תובעת קדושה של התבדלות ונזירות, אלא אדרבה, קדושה ב'הקהל', כאשר עם הקדושה מעורבים עם הבריות ונמצאים בתוך קהל ועדה.

(חתם-סופר)

קדושה בדברים המותרים

גם דברים מותרים, אם האדם עושה אותם להנאתו, הם בגדר רע גמור. נדרש מאיתנו לקיים "קדש עצמך במותר לך". יש להכניס קדושה בדברים המותרים, שתהיה בהם התכלית של תורה ומצוות, יראת-שמים ומידות טובות.

(היום יום)

ישראל מובדלים

התורה מצווה על אדם מישראל להיות מובדל מענייני העולם, כי ישראל מובדלים הם מכל העמים אשר על-פני האדמה. במה הדבר מתבטא? אומרת התורה "קדושים תהיו", "קדושים" – לשון רבים, רמז לשתי בחינות 'קדוש' - עמוד התורה ועמוד המצווה.

(ספר המאמרים תש"ט)

הדרך לקדושה

כדי להגיע למדרגת 'קדושים' אין נדרשים מעשים יוצאים מגדר הרגיל. מה שנדרש הוא כהמשך הכתובים: "איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו. לא תגנובו ולא תכחשו... ולא תשקרו" - זה מה שנדרש מאדם כדי שיהיה ראוי לתואר 'קדוש'.

(חמש ידות)

הקב"ה נותן כוח

כשם שבאמירת הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך" נוצרה אצל כל יהודי אפשרות לאהוב את ה', כך באמירת "קדושים תהיו" יצר הקב"ה אפשרות לכל אדם להיות קדוש.

(הרב פינחס-אליהו מפילץ)

התגברות על תאוות הממון

הגדולה בתאוותיו של אדם היא תאוות הממון. מי שבכוחו לגבור על תאווה זו ראוי להיקרא "קדוש". וכך אמרו חז"ל (פסחים קד): מדוע נקרא רבי מנחם בר-סימאי "בנן של קדושים", משום שלא הסתכל בצורה של 'זוז' (מטבע שנהג באותם ימים).

(רבי ישראל מסלנט)