נדבת הלב עצמו
יש יהודי שרוצה לתת, אך למרבה הצער אין ידו משגת ואין בכוחו לתרום אלא את ליבו ורצונו הטוב – אף זה ייחשב כתרומה; אף זאת צדקה היא.
(כנפי נשרים)
לשתף את הכלל
ודאי לא חסרו באותם ימים מבין בני-ישראל שלושה או חמישה אנשים שהיה ביכולתם לשאת בכל ההוצאות של הקמת המשכן, אבל הקב"ה רצה ש"כל איש אשר ידבנו לבו" – שכולם יהיו שותפים במצווה הגדולה. שכל האנשים והנשים יהיה להם חלק בהקמת המשכן.
(לקוטי דיבורים)
המתרים תורם
מי שיוצאים להתרים אחרים למטרות צדקה חייבים קודם כול להיות נדיבי לב בעצמם, שלא יהיו רק לוקחים אלא גם נותנים. לפני אנשים כאלה יש לבריות דרך-ארץ, ואין מסרבים להם.
(ספר הדרוש)
היד קרובה אל הפה
זהו שנאמר (איוב כט,ט) "שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים, וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם". כף היד צריכה להיות קרובה לפה. לצד דברי השכנוע שאדם פונה בהם אל זולתו כדי לשכנעו שהוא ייתן, גם ידו צריכה להיות נדיבה ונותנת.
(מאוצרנו הישן)
למצוא את הגישה
יהודי הנודב מממונו לדבר שבקדושה נותן זאת בכל ליבו. צריך רק למצוא את הגישה המתאימה לעורר אותו, ואז כל אחד ואחד נותן כפי יכולתו, מי זהב, מי כסף ומי נחושת.
(הרבי מליובאוויטש)
אדם זך וברור
"ויקחו לי תרומה", ועל-ידי פעולה זו יתרומם ויתגדל שמו של הקב"ה. "מאת כל איש" – רק מי שהוא 'כולו איש' מסוגל לפעול הרמה והגדלה זו. ומיהו כולו איש? – "אשר ידבנו לבו", אדם זך וברור לאביו שבשמים.
(אור תורה)
הרגשת מצב הזולת
גם מי שנותן צדקה לעני ביד רחבה, אבל חסרה אצלו הרגשת מצב זולתו, הרי זה בבחינת "שופך דמים".
(הבעל-שם-טוב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
