גילוי החסידות הוא שלב מתקדם יותר בגילוי פנימיות התורה שפתח בו רבי שמעון בר-יוחאי. לכן בחצרות החסידים שמחים במיוחד בל"ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י [רבי שמעון בר-יוחאי].

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר, כי "אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מן החגים המצויינים. הרבי היה יוצא אל השדה. לא היה נוטל ידיו לסעודה, אך לוקח יין-שרף, דבר שהיה אסור עליו מטעמי בריאות. היו רואים אז הרבה מופתים, ובעיקר לגבי הולדת ילדים. כל השנה היו מצפים לל"ג בעומר" (היום-יום יח באייר).

בשיחה אחרת הרבי הריי"צ מדבר על חשיבות השמחה בל"ג בעומר במירון. בתוך הדברים סיפר, שיהודי סיפר פעם אחת לאביו, הרבי הרש"ב, שיש יהודים שאינם מניחים תפילין אך הולכים לקברו של רשב"י במירון. השיב לו הרש"ב: "אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה חי היום, היה עושה מיהודים אלה 'נברשת מאירה'" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 331).

"רשב"י – רבי שמח"

בשנת תרפ"ט קיים הרבי הריי"צ ביקור בארצנו הקדושה. לימים סיפר: "כשזכיתי להיות אצל הרשב"י במירון, שמעתי ביטוי זה: מירון הוא 'אוהל שמח'; מי שבא לשם מתחזק. כמו-כן שמעתי: רשב"י הוא 'רבי שמח'. הוא לקח על עצמו כל מה שיהודים מחסרים ח"ו בקיום התורה והמצווה" (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 1034). בהזדמנות אחרת אמר: "כשהייתי בארצנו הקדושה, שמעתי אנשים מדברים: הייתי אצל הרשב"י ואני הולך אל ר' אלעזר. או: הייתי אצל ר' חייא ואני הולך אל ר' עקיבא. אם אומרים זאת בתמימות - זהו עניין ההשתטחות" (ספר השיחות תש"א עמ' 121).

רבנו הזקן אמר, שלגבי רשב"י לא נחרב בית-המקדש. פירש זאת רבי הילל מפאריטש: רשב"י היה נשמה דאצילות, ולגבי נשמה גבוהה כזאת אין חורבן הבית בבחינת העלם והסתר על האלוקות (פלח הרמון עמ' ז).

נשיאי החסידות ציינו את המעלה המיוחדת שבלימוד ספר הזוהר. ה'צמח-צדק' אמר: "לימוד ספר הזוהר מרומם את הנפש" (היום יום טז בטבת).

בספר הזוהר נזכרים מאמרי חז"ל שנאמרו לאחר ימיו של רשב"י (כמו מאמריו של רבה בר-בר-חנה). אמרו על כך חסידים בשם רבנו הזקן: בשעה שחיבר רשב"י את ספרו, היה בגן-עדן, למעלה מהזמן. עוד אמרו חסידים בשם הרבי: רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כב האותיות: ספר האורה, ספר הברכה וכך הלאה. אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי - ספר הזוהר (מגדל עז עמ' תכו).

אדמו"ר האמצעי שאל את משרתו: ממה אתה נהנה יותר - מלימוד משניות או מלימוד ספר הזוהר? ענה המשרת: מלימוד הזוהר, אף-על-פי שבלימוד משניות אני מבין, לפי ערך, מה שאני לומד, ואילו את דברי הזוהר אינני מבין. אמר לו הרבי: אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד זה. והוסיף: הנשמה מבינה מה שהיא לומדת (שמועות וסיפורים כרך ב, עמ' 43).

שלום לאחר מחלוקת

שאלו פעם אצל משפיע חסידי: איש פשוט, שאינו שייך ללימוד ספר הזוהר - מה לו ולשמחת ל"ג בעומר? הסביר המשפיע: רשב"י טיהר את האוויר המעופש של העולם, וכך גרם טובה לכל יהודי באשר הוא. שכן כאשר אוויר העולם אינו נקי - משפיע הדבר לרעה על כל אחד, כל אחד ואחד לפי דרגתו; על רב בדרך אחת ועל יהודי פשוט בדרך  אחרת.

הרבי מליובאוויטש מבאר (ספר השיחות תשמ"ט ב עמ' 437), שרשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים, לאחר מות שאר התלמידים, כי נהג כבוד בחבריו, והייתה אצלו אהבת ישראל בהדגשה (ראה שבת לג,א). כלומר, הוא תיקן את העניין של "לא נהגו כבוד זה בזה". לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה גדולה - מפני העילוי של שלום הבא לאחר מחלוקת, כיתרון האור שבא מתוך החושך.