לא במהרה ניאות רבי לוי-יצחק שניאורסון לקבל עליו את הרבנות בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. אמנם זו הייתה עיר גדולה, בעלת קהילה יהודית בת כשבעים אלף נפש, אולם רוב תושביה היהודים היו משכילים וחופשיים בדעותיהם. לצידם התגוררו בעיר יהודים שהשתייכו ל'מתנגדים', ורק מעט מהתושבים היו חסידים.
תחילה ניסה רבי לוי-יצחק הצעיר להתקבל לרב בעיר אחרת, רחוקה יותר. זה היה לאחר תקופה שבה היה סמוך על שולחן חותנו, הרב מאיר-שלמה ינובסקי, רבה של העיר ניקולייב. הוא ביקר בעיר, נפגש עם התושבים ומצא חן בעיניהם. רק מכשול אחד עמד בדרכו – התקנון קבע כי הרב צריך לעמוד למבחן בכמה נושאים, בשפה הרוסית.
רבי לוי-יצחק החליט להיענות לאתגר. במשך כמה חודשים שקד על לימוד השפה הרוסית והתכונן למבחן. אולם בהגיעו לשם נאמר לו כי עליו להתמצא גם ב'ברית החדשה'... רבי לוי-יצחק לא היסס לרגע. בו-במקום ביטל את המבחן ונסע בחזרה לביתו.
חלף זמן מה ועל הפרק עמדה שאלת מינויו לרב העיר יקטרינוסלב. הקהילה בעיר נחצתה לשני מחנות. היו שטענו כי רבי לוי-יצחק צעיר מדיי, שכן היה אז כבן שלושים ואחת בלבד. אליהם חברו נציגי המשכילים והחופשיים, ובראשם גביר העיר, שהתנגדו בכל תוקף למינוי רב חסידי למשרה המכובדת.
תומכיו של הרב היו בעיקר החסידים ורוב המתפללים בבתי-הכנסת, אולם הם היו חסרי ידע והתמצאות בכללי המשחק הפוליטיים, והסיכויים להצלחה היו קלושים.
אחד ממנהיגיה הבכירים של ההסתדרות הציונית בעיר היה המהנדס סרגיי פאוולוביץ'. בילדותו נקרא שמערל פייטלס, וגדל במשפחה חסידית, אך במרוצת הזמן התרחק מדרך אבותיו, החליף את שמו ואימץ לו דרך חיים חופשית.
המשכילים וחבריהם נתנו בו את עיניהם, בתקווה שהתייצבותו כנגד הרב תכריע את הכף. סרגיי היה אדם נבון ובעל מעמד חברתי גבוה, ובכוח השפעתו היה סיכוי רב שיוכל למנוע את מינויו של בן משפחת שניאורסון למשרה הבכירה.
אולם סרגיי ביקש להכיר את ה'אוייב' מקרוב, ועל כן ביקש פגישה אישית עם הרב. שש שעות ישבו הרב וסרגיי ושוחחו, ובסיום הפגישה יצא סרגיי מלא התפעלות מאישיותו של הרב הצעיר. באותו רגע נהפך לאחד המצדדים הנלהבים ביותר במינויו.
זה היה מהפך יוצא דופן. מחזה משעשע היה לראות את סרגיי יושב לצד חסידים עטורי זקן ופאות, מסביר להם את חוקי המִמשל, משתף אותם בתרגילי הבחירות ודן עמם על המהלכים שיש לנקוט.
בסופו של דבר הצליחו החסידים במאבקם. רבי לוי-יצחק נבחר לרב העיר. אולם ההתנגדות כלפיו לא פסקה.
זמן לא-רב לאחר התמנותו גילה הרב כי אחד השוחטים בעיר, שוחט ותיק, בן למשפחה ענֵפה ובעל קשרים רבים, אינו ממלא את תפקידו כראוי. הרב הורה להשעותו מהעבודה למשך כמה חודשים.
החלטת הרב חוללה סערה. מקורביו של השוחט הוותיק החליטו להעמיד את הרב הצעיר על מקומו. הם הזמינו אותו לבית-הדין, ומולו התייצב עֵד שהציג את עצמו כנוסע המבקר בעיר. לטענתו במקרה נזדמן באותו יום לבית השחיטה וראה את אשר אירע, והדברים לא היו כפי שקבע הרב. העד נשבע על עדותו.
העד היה יהודי בעל זקן אדמוני, מרכיב משקפיים כהים, ועדותו נשמעה אמינה. פתאום נשמע קולו של רבי לוי-יצחק: "הלוא זה דוד המשגיח. שקרן שכמותך! מדוע אתה אומר שאתה נוסע המבקר בעיר?!"...
התברר שהאיש צבע את זקנו וניסה להתחזות לאורח בלתי-מוכר בעזרת המשקפיים הכהים, אולם הרב זיהה מיד את קולו. על פני כל הנוכחים עלה חיוך, וה'עד' הסתלק מהמקום בבושת פנים.
ביומנה כותבת הרבנית חנה, רעייתו של רבי לוי-יצחק, כי בעקבות המאורע והמתח שהיה כרוך בו נפל בעלה למשכב למשך שבועיים.
לא חלפו הימים והרב נדרש להתמודד עם רדיפות הדת מצד השלטון הקומוניסטי. הוא עמד ללא חת על משמר היהדות, חיזק את יהודי העיר לדבוק בתורה ובמצוותיה, ובסופו של דבר נאסר והוגלה.
כותבת הרבנית בזיכרונותיה:
"החטאים שהשלטונות ניסו 'לתפור' לבעלי הוגדרו ניהול תעמולה כנגד הממשל וקיום קשרים עם מדינות זרות. משמעות הדבר הייתה שבעלי הוא 'אוייב העם', עוון שדינו עונש מוות. אולם הם לא הצליחו לבסס האשמה זו, ולכן בעלי הוגדר 'אלמנט מסוכן לחברה', דבר המחייב את הרחקתו מחברת בני-אדם בכלל ומיהודים בפרט, כדי שלא תהיה לו השפעה על איש".
בשנת תרצ"ט (1939) נאסר הרב, ולאחר מאסר ממושך, שבו נחקר ועונה, נשלח לחמש שנות גלות בכפר צ'ילי בקזחסטן. בעקבות קשיי המאסר והגלות חלה הרב, ובתום תקופת הגלות עבר לעיר אלמאטה בקזחסטן, ושם נסתלק בכ' במנחם-אב תש"ד (1944). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
