פתגם חסידי מפורסם אומר, שכשיבוא משיח-צדקנו, ישאלו אותנו אומות-העולם: במה זכיתם לניסים ונפלאות כאלה, ואנו נשיב, שזכינו לכך בזכות השמחה. זהו שנאמר (תהילים קכו,ב) "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים": "אז" – כאשר יבוא משיח, "יאמרו בגויים" – יאמרו אומות-העולם על בני-ישראל: "הגדיל ה' לעשות עם אלה!". ישיבו להם בני-ישראל: יודעים אתם מדוע "הגדיל ה' לעשות עמנו"? – מפני ש"היינו שמחים".
השמחה יש בה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה, שכן "שמחה פורצת גדר". אדם השרוי בשמחה אמיתית משתחרר מכל מגבלותיו. בשעת שמחה אמיתית, כיום נישואין וכדומה, גם אדם רציני ושקול עשוי לרקוד ולקפץ כנער צעיר. הוא מסוגל לעשות מעשים שאינם הולמים את אופיו. כי בשעת שמחה נפרצות כל מדידותיו והגבלותיו של האדם. לכן השמחה פורצת גם את גדרי הגלות ובכוחה להביא את הגאולה.
תשובה בשמחה
תורת החסידות מלמדת שאפילו עבודת התשובה צריכה להיעשות מתוך שמחה. יתרה מזו, השמחה במצוות התשובה צריכה להיות ביתר שאת מבכל המצוות האחרות. שהרי אם כשמקיימים סתם מצווה צריכים להיות בשמחה – על-אחת-כמה-וכמה כשעוסקים במצוות התשובה, שמעלתה גדולה כל-כך, עד שהיא מתקנת ומשלימה את כל המצוות!
אין שום סתירה בין תשובה לשמחה. שמחה איננה ההפך מרצינות. אפשר לעסוק בדברים הרציניים והחשובים ביותר, ועם זה להיות בשמחה גדולה. כי שמחה – שלא כדעת ההמון – אינה קלות ראש וחיים נטולי דאגות (חסידים אומרים: בין שמחה להתהוללות מפריד רק חוט שַׂערה דקיק, אבל המרחק ביניהן הוא המרחק שבין תכלית הקדושה לתכלית הטומאה). שמחה אמיתית היא דבר רציני ביותר.
טועה מי שסבור שבחודש אלול צריכים להתהלך בפנים נפולות וקודרות, לא להעלות חיוך על השפתיים, להיות תמיד 'רציני' ומיוסר. להפך, מה יכול לשמח יותר מהמחשבה שאלה ימים שבהם נמצא 'המלך בשדה' ומאירות אז י"ג מידות הרחמים!
המלך מאיר פנים
רבנו הזקן ממשיל את ההתגלות האלוקית בחודש אלול למלך היוצא אל השדה. כשהמלך בהיכל מלכותו אין המוני העם יכולים להיכנס אליו ולדבר עמו; רק יחידי סגולה ומובחרים זוכים להיכנס אל המלך. אבל כשהמלך יוצא אל השדה, אל העם, כל אדם יכול ורשאי לגשת אליו; והמלך מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.
בחודש אלול הקב"ה הוא בבחינת מלך היוצא אל השדה. כל השנה כולה לא פשוט כל-כך להגיע אל הקב"ה. אדם הרוצה לעלות בהר ה' נדרש לזכך את עצמו, לקדש את גופו ונפשו, לעסוק הרבה בתורה ובתפילה, ורק אם הוא מגיע למדרגה גבוהה, הוא זוכה להתקרב מעט אל הקב"ה. אבל בחודש אלול הקב"ה יוצא אל ה'שדה'. הוא מסיר את כל המחיצות וההגבלות ומאפשר לכל מי שרק רוצה בכך לגשת אליו, להתקרב אליו, לדבוק בו. והוא מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות.
חודש אלול שונה אפוא במהותו מכל ימות השנה. בחודש זה הקב"ה מתקרב אלינו קִרבה שאין דומה לה. הוא פותח לפנינו את כל השערים ואת כל המחיצות. רק דבר אחד הוא מבקש מאיתנו: בואו, שובו אליי ואשובה אליכם. לא נדרש מאיתנו אלא לצאת אל המלך. לנצל את הזמן היקר הזה להתעוררות אמיתית של תשובה ומעשים טובים. ליתר דבקות בה'. ודאי אפוא שהיציאה אל המלך צריכה להיות בשמחה גדולה, והיא שתביא את הגאולה האמיתית והשלמה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
