מאמרים נוספים בפרשה
	להיות מוכנים לגאולה
	לרדת כדי לעלות
	ההפרעות מחשלות
	למה הוסיפו איסורים וסייגים?
	לא לגעור; למצוא את הטוב
	להפוך חושך לאור
	המטרה – ביטול הנדרים
	בשיתוף עם הקב"ה
	מלחמת ה' – ביטול המדון
	להיות כלי ראוי לאור הקדושה
	תופעה מופלאה: מספרים עגולים
	לומדי התורה כמקור השראה
	מהפך בכפר
	כל החיים במסע
	כל החיים - ב"מסע"
	מבט חדש בתום המסע
	לכל 'מסע' יש תכלית
	הנשיא הוא הכול
	זכות הישיבה בעבר הירדן
	תפילתו של כוהן גדול

וידבר משה אל ראשי המטות (במדבר ל,ב)

שבטי ישראל מכונים בתורה בשני שמות: 'שבטים' ו'מטות'¹ (כמו בפרשתנו, הנפתחת במילים: "וידבר משה אל ראשי המטות"²). 'שבט' ו'מטה', במשמעותם הפשוטה, הם ענפי אילן, אלא ש'שבט' הוא ענף רך, המחובר עדיין לאילן, ואילו 'מטה' הוא מקל חזק וקשה, העשוי מענף שכבר נכרת.

השמות הללו מבטאים שני מצבים בעם-ישראל: ה'אילן' שממנו נלקחו נשמות ישראל, הוא מקורן האלוקי - הקב"ה. כאשר הקשר בין הנשמות לקב"ה הוא גלוי ומודע - הן נקראות 'שבטים', אולם כאשר הקשר הזה מוסתר וחבוי, ובמבט חיצוני הוא לא נראה - נקראים בני-ישראל 'מטות'.

לאחר הירידה

כללית, המצב הראשון ('שבט') מתייחס לנשמה כפי שהייתה קודם ירידתה לעולם-הזה, קודם התלבשותה בגוף גשמי. היא עמדה אז בעולם רוחני נאצל, שרויה בדבקות מוחלטת עם הקב"ה - כשבט המחובר לאילן.

אך לאחר שהנשמה ירדה לעולם-הזה ונתלבשה בגוף גשמי וחומרי, אזי היא בבחינת 'מטה'. במצבה זה אין היא מרגישה עוד אותה מוחשיות גלויה של הקשר עם המקור האלוקי, עם הקב"ה. יכולה אפילו להיות הרגשה של התנתקות חלילה. הגוף הגשמי והיצרים החומריים נלחמים נגד הנשמה ומקשים על הקשר בינה לבין הקב"ה. על-כן היא דומה למטה שנכרת מהעץ.

תקיפות ונחישות

אולם אף-על-פי ש'שבט' הוא מקל המחובר לאילן, הרי מצד שני הוא עדיין ענף רך וחלש, ואילו 'מטה' הוא מקל חזק ונוקשה. משמעות הדברים היא, שכאשר הענף מחובר לאילן, הוא עדיין חלש ורך. דווקא על-ידי ההתנתקות לכאורה, הוא מגיע לחוזק הגדול לאין-ערוך מכפי שהיה לו קודם לכן.

זו בעצם המשמעות של ירידת הנשמה לעולם הזה. דווקא על-ידי הירידה וההתרחקות לכאורה מהמקור האלוקי, מגלה הנשמה כוחות גדולים וחזקים יותר שהיו חבויים בתוכה, ומגיעה לדרגה עליונה יותר. הקשיים של העולם-הזה ופיתויי היצר הרע, מעוררים בסופו של דבר את ה'מטה' שבנשמה, את התקיפות והנחישות להישאר קשורים בקב"ה למרות כל הקשיים, ואז מגיעה הנשמה לקשר עמוק לאין-ערוך עם הקב"ה.

תכלית החורבן

חלוקה זו בין 'שבט' ל'מטה' קיימת גם כאן למטה. בזמן שבית-המקדש היה קיים והקדושה האלוקית האירה בגלוי - היה זה מצב של 'שבט'. אולם לאחר החורבן, כשעם-ישראל הוטל לגלות קשה, שבה שורר חושך כפול ומכופל, דומה העם ל'מטה'. בתקופה זו עליו לחשוף כוחות פנימיים של עמידה תקיפה כדי לעמוד מול המכשולים והניסיונות של תקופת הגלות.

רמז לכך ניתן לראות בעובדה שפרשת מטות נקראת בימי 'בין המצרים'. בכך באה לידי ביטוי המהות הפנימית והאמיתית של הגלות והחורבן - לגלות את ה'מטה' שבנשמה ולהגיע לגילוי המלא של כבוד ה' בגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 382)

----------

1) ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב עמוד רלז ואילך (וראה גם עמוד רמג). הגהות להמאמר באור התורה במדבר עמוד א'רצד ואילך. וראה אור התורה שמות סוף עמוד תטו. המשך תער"ב כרך א סוף עמוד שכב ואילך.

2) במדבר ל,ב.