חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:03 זריחה: 6:48 כ' בתשרי התש"פ, 19/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לתת לקב"ה את המובחר
מאמרים נוספים בפרשה
לרומם את הארציות
כיצד להכיר תודה
שמחה שלמה
יהודי כביכורים
לתת לקב"ה את המובחר
הביכורים כמשל לחיים
מן הקצה אל הקצה
שמחה בכל רגע
בת-קול עונה לדברי היהודי
הקשר בין יהודי לבוראו
הולכים בדרכי הבורא
כיצד יילך האדם בדרכי הבורא
ניקוי כלים לקראת ראש-השנה
הטוב הטמון בתוך הרע
הקב"ה מתחרט על הגלות
הברכות הנסתרות
ניסים וחסדים
הבנה לאחר ארבעים שנה
מפתח הגשמים ומפתח הפרנסה
עם-ישראל כאוצר גנוז

ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כו,ב)

מצוות הבאת הביכורים, שבה נפתחת פרשתנו, מטילה על היהודי חובה להביא את ביכורי הפירות והמובחרים שבהם לבית-המקדש. הבאת הביכורים היא הבעת תודה לקב"ה על הברכה שנתן בפירות האדמה. אולם שלא כקרבנות האחרים, את הביכורים לא העלו למזבח אלא מסרו אותם לכוהנים.

כאשר יהודי משקיע כוחות ועמל בעבודתו וזוכה לצמיחת יבול טוב, ברור לו שעליו לתת תודה לקב"ה על הברכה ששלח במעשה ידיו. אומרת התורה: לא די לתת תודה ולהביא מהפירות לה', אלא יש לתת לקב"ה מהמיטב שבפירות, מהמובחרים שבהם.

טענה ואשליה

עלול היהודי לטעון: למה אני חייב להביא לקב"ה דווקא את הפירות המובחרים, אחרי שאני השקעתי בגידולם עמל ויזע רבים כל-כך? טענה זו יכולה לצוץ רק אם האדם משלה את עצמו ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ואם חסרה בו ההכרה שכל השפע מקורו בברכה האלוקית, "אשר נתת לי ה'".

די בהתבוננות קלה להבין שטענה כזאת סותרת את האמונה הפשוטה של יהודי, שכל דבר בא מאת הקב"ה. שהרי אם מקור כל הברכה והשפע הוא מהקב"ה, אך טבעי הוא שנותנים לו את הביכורים ואת המובחר, לאות תודה על ברכתו. ואמנם, אמונה פשוטה זו קיימת בליבו של כל יהודי, וצריך רק לגלותה כדי שתשפיעה על חיי היום-יום.

כל החיים עבודת ה'

דבר שני שאנו לומדים ממצוות הביכורים: הפירות אינם נשרפים על המזבח בבית-מקדש, כשאר הקרבנות, אלא ניתנים לכוהן, לאכילה. כשם שקרבנות אחרים יש להעלות על המזבח, הרי הביכורים עולים לקב"ה על-ידי שהכוהן אוכל אותם.

מכאן למדנו, שגם חיים גשמיים ארציים – אכילה וכדומה – יכולים להתקדש ולהיות חלק מעבודת ה', ממש כמו עבודת הקרבנות, כאשר יהודי רותם את צרכיו הגשמיים לקדושה ו'מביא' אותם ל'בית-המקדש'.

ואכן, זה אחד מיסודות החסידות, שאפשר וצריך לעבוד את ה' לא רק בתפילה ובלימוד התורה, אלא גם באכילה ובשתייה ובחיי הפרנסה – בכל מעשיו הגשמיים של האדם. אלא שדרך זו של עבודת ה' מחייבת, כמובן, הכנה מעמיקה יותר, ושכרה גדול יותר.

ברכה לשנה הבאה

במובן זה קיימת מצוות הביכורים גם בזמן הגלות ואפילו בחוץ-לארץ. כשיהודי אומר מעומק הלב על כל השפע שיש לו שהכול מקורו בברכה האלוקית, "אשר נתת לי ה'" – נהפכים כל הדברים הללו לקדושה, עד שהשימוש בהם עשוי להיות חלק מעבודת ה'.

ומכיוון שבעת הבאת הביכורים זוכה היהודי לברכה, שיוכל לקיים בשנה הבאה שוב את המצווה, ומתוך שמחה, כך גם עכשיו נותן הקב"ה את ברכתו, שגם בשנה הבאה נוכל לקיים מצווה זו במידה גדולה הרבה יותר, וביתר שביעות-רצון ושמחה, כפי הציווי "מעלין בקודש". 

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 390)



   

       
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)