מאמרים נוספים בפרשה
	דווקא התקיפות מועילה
	אחדות בהתחלה ואחדות בסוף
	עליונות של יהודי
	הערבות ההדדית ביהדות
	למען ה"רכוש הגדול"
	לא לדחות לרגע
	תפילה שבלב, הקול הפנימי
	הרמז של יוסף
	בלי פחד אבל עם כאב
	הסכר מגביר את הזרימה
	יהודי אינו מפחד מהעולם
	הכוח לנהוג בחסד
	כוח לשאת את קושי הגלות
	"תורתו אומנותו"
	האחריות לילד יהודי
	לא לעשות דברים לבד
	בקשות בזכות יוסף
	איחוד הממלכות
	הצער שלפני היציאה לגלות
	הצוואר הוא העיקר

ויגש אליו יהודה (בראשית מד,יח)

ידוע, ששמה של פרשה בתורה מורה על תוכנה (הדבר מסביר מדוע לפעמים נבחרת המילה הראשונה של הפרשה לשמש כשם הפרשה ולפעמים נבחרת מילה שנייה ושלישית, ויש שהפרשה נקראת על שם מילה מתוך הפסוק השני). דבר זה נראה היטב בפרשתנו, שכן תוכנם הפנימי של כל ענייני הפרשה מתגלה במילה "ויגש".¹

הפרשה מספרת על אירועים רבים ושונים: התייצבותו של יהודה לימין בנימין, התוודעות יוסף אל אחיו, ירידת יעקב ובניו למצרים וכו'; אבל כאשר מתעמקים בתוכנם הפנימי של אירועים אלה, מגלים שהדבר המאחד את כולם הוא - "ויגש".

ועידת המלכים

מהותה של המילה "ויגש" היא פגישה, התקרבות גשמית של אדם אל רעהו, עד כדי התאחדות. על ה'גישה' הזאת של יהודה ליוסף קוראים חז"ל את הפסוק²: "כי הנה המלכים נועדו". בספר הזוהר³ נאמר, שזו הייתה "התקרבות של עולם לעולם, שיתאחדו זה בזה, כדי שיהיו כולם אחד".

הדבר משתקף ביתר בהירות בהפטרה (כידוע, ההפטרה גם מפרשת את הפרשה). ההפטרה מדברת על שלמות ה'גישה' של יהודה ליוסף, כפי שתהיה לעתיד-לבוא, שאז יהיה האיחוד המלא בין מלכות יהודה למלכות יוסף⁴: "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה... ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף... והיו לאחדים בידך". וההפטרה מסיימת: "ועשיתי אותם לגוי אחד... ומלך אחד יהיה לכולם".

דווקא במצרים

ברור אפוא, שעניינו של "ויגש" הוא להביא אחדות במקום שיש פירוד, ובזה עוסקת הפרשה כולה: מסירות-נפשו של יהודה למען בנימין ביטאה את האחדות שנוצרה בין השבטים, במקום הפירוד שהיה ביניהם בעבר. אחר-כך התוודע יוסף אל אחיו, ואז התאחדו מחדש כל שנים-עשר השבטים, והתאחדות זו היא שמעניקה את הכוח להגיע לאחדות השלמה בימות המשיח.

גם המשך הפרשה מבטא אחדות: ירידת יעקב למצרים והתיישבותם של בני-ישראל במדינה זו, באה כדי להביא את האחדות האלוקית דווקא למקום שהיה במצב של שיא הפירוד מהקדושה. מצרים הייתה "ערוות הארץ"⁵ (וכפי שמפרשים חז"ל⁶: "מקולקלין שבאומות"), ושלטה בה עבודה-זרה. יעקב ובניו ירדו דווקא לדיוטה תחתונה זו, כדי להביא גם לשם את האחדות האלוקית.

אחדות בין יהודים

פרשת ויגש מלמדת אותנו, שיסוד הכול היא האחדות. זו התחלת עבודת-ה' - כמנהג הידוע לומר קודם התפילה⁷: "הריני מקבל עליי מצוות-עשה של ואהבת לרעך כמוך"; וזו גם תכלית העבודה - להביא את כל הבריאה לידי אחדות.

במיוחד בימים אלה, ימי הגלות האחרונים, יש לשים דגש על עניין האחדות - להביא אחדות בין יהודי ליהודי, בין 'יששכר' (לומדי תורה) ל'זבולון' (בעלי עסק), עד להתאחדותו של העולם כולו במלכות ה'.

(מאת הרבי מליובאוויטש מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תש"נ חלק ב, עמ' 212)

----------

1) פרשתנו מד,יח.

2) תהילים מח,ה.

3) זוהר חלק א, פרשתנו רו,א. וראה גם בראשית רבה ריש פרשתנו (פרשה צג,ב).

4) יחזקאל לז,טו ואילך.

5) בראשית מב,ט-יב.

6) תורת כוהנים ופירוש רש"י במדבר יח,ג.

7) מובא בסידור רבנו הזקן על-פי נוסח האריז"ל - פרי עץ חיים שער עולם העשייה פרק א. שער הכוונות בתחילתו. סידור האריז"ל במקומו.