מאשר שמנה לחמו (בראשית מט,כ)
בין הברכות שבירך יעקב את בניו מופיעה הברכה לאשר1: "מאשר שמנה לחמו". רש"י מפרש, שהמילה "שמנה" רומזת לשפע השמן שיהיה בנחלת אשר, והוא מציין, שכך גם בירך משה את שבט אשר2: "וטובל בשמן רגלו".
מעבר למשמעות הפשוטה של הברכה, ודאי יש בה משמעות עליונה ועמוקה יותר, משמעות רוחנית. בדברי חז"ל3 אנו מוצאים, ששמן מסמל את החכמה. יעקב ומשה בירכו אפוא את אשר בריבוי גדול של חכמה.
אולם יש לשים לב ללשון הברכה: "וטובל בשמן רגלו". כלומר, ה'שמן' אינו מטרה כשהיא לעצמה אלא הוא משרת את ה'רגל' (ביטוי בעל משמעות דומה מופיע גם בנבואה שמתייחסת לזמן הגאולה4: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" - הרגליים מעל הזיתים שמפיקים שמן).
החכמה אינה הכול
כשם שהשמן מסמל את החכמה, כך הרגל, שהיא האיבר התחתון ביותר, מסמלת את העשייה היבשה, את קבלת העול. הרגל מבצעת את ההוראות. אין בה הבנה ותחושה, אך יש בה צייתנות וקבלת-עול.
לפנינו אפוא שני קצוות מנוגדים: מצד אחד 'שמן', שמסמל את פסגת החכמה, ומצד שני 'רגל', שמייצגת את העשייה הפשוטה, את הצייתנות וקבלת העול.
המטרה היא, שה'שמן' ישרת את ה'רגל'. השכל והחכמה, על-אף מעלתם הנשגבה, עומדים מתחת לקבלת העול הפשוטה. הביצוע המעשי, מתוך קבלת עול, הוא העיקר, ואילו החכמה יכולה רק להעשיר את הביצוע, כמו השמן שסך את הרגל - "וטובל בשמן רגלו".
ההבנה מוגבלת
יש לציין שני יתרונות בעבודת ה' שנעשית בקבלת עול על עבודת ה' שנעשית מתוך שכל והבנה:
א) ההבנה האנושית מוגבלת, ואילו הקב"ה אין-סופי. לכן אי-אפשר להשיג את הבורא על-ידי השכל, אלא דווקא על-ידי קבלת עול והתמסרות מוחלטת לקב"ה, שאז זוכים להשראת השכינה.
ב) השכל עצמו גמיש ועלול להוביל לכיוונים לא-נכונים, ורק קבלת עול איתנה יכולה להבטיח שלא יהיו סטיות מהדרך הנכונה.
זו אפוא הברכה שניתנה לאשר: מצד אחד נתברך בריבוי שמן, בריבוי חכמה; אך במקביל נתברך, שהחכמה תהיה מעוגנת בקבלת עול ובהתמסרות לקב"ה, דבר המבטיח שהיא תהיה חכמה אמיתית, שתוביל לכיוון הרצוי.
אסף אבדות
שבט אשר היה חלק ממחנה דן, המחנה שצעד אחרון - "מאסף לכל המחנות".5 אנשיו היו מוצאים את כל האבדות של המחנות שצעדו לפניהם ומשיבים אותן לבעליהן.
במשמעות הרוחנית מסמל הדבר, שדווקא קבלת העול, שהייתה התכונה השלטת במחנה דן, היא שהעניקה לו את הכוח לתקן טעויות שנעשו על-ידי השבטים האחרים. גם אם מישהו מהשבטים האחרים איבד את דרכו, הצליח מחנה דן להחזירו אל האמת בזכות קבלת העול הגמורה שלו לרצון ה'.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך א, עמ' 102)
----------
1) פרשתנו מט,כ.
2) דברים לג,כד.
3) מנחות פה,ב.
4) זכריה יד,ד.
5) במדבר י,כה. וברש"י שם בשם הירושלמי.
|