מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

ויברכני ה' בגללך (בראשית ל,כז)

כאשר עבד יעקב אבינו אצל לבן, התברך רכושו של לבן בזכותו, כפי שלבן עצמו הודה: "ויברכני ה' בגללך".¹ בזוהר² מופיעות שתי דעות בעניין מידת הברכה: דעה אחת, שצאנו של לבן התברך פי מאה; דעה שנייה, שהצאן הוכפל פי אלף, שכן ברכת ה', הברכה שמלמעלה, אינה פחותה מאלף.

גם על-פי הדעה הראשונה ברכת ה' אינה פחותה מאלף, אלא שלעיתים חל צמצום בשפע האלוקי בירידתו למטה. כאשר השפע העליון מגיע ישירות לעולם הזה, הוא מתבטא בברכה פי אלף כפשוטו; אולם לעיתים השפע משתנה במהלך ירידתו לעולם הזה ואינו מתגלה בכל עוצמתו, ואז הברכה אינה אלא פי מאה.

עומק המחלוקת בין שתי הדעות היא אפוא בשאלה, באיזו מידה היה לבן ראוי לקבלת השפע העליון כמות שהוא.

מסייע לצדיק

אמרו חז"ל³: "כל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה משתלחת". שכן מקומו של הצדיק מסייע לו לעבודת-ה', ולכן ראוי המקום עצמו לברכה. מסיבה זו נתברך גם לבן הארמי, משום שכאשר שהה יעקב אצלו, היה לבן בבחינת מסייע לצדיק, ובזכות זה נעשה ראוי לברכה.

וכאן נשאלת השאלה, איזה משקל יש לייחס לסיוע לדבר-מצווה. ידועה, למשל, המחלוקת⁴ אם הכנות לקיום מצווה דינן כדין המצווה עצמה. וככל שמדובר בסיוע ישיר למעשה המצווה, כי-אז יש סיבה מוצדקת עוד יותר לייחס לסיוע הזה משקל דומה למעשה המצווה עצמה.

ברכה פי אלף

זו אפוא השאלה שלפנינו: הואיל ויעקב אבינו שהה בבית לבן, בכך נעשה לבן מסייע לעבודתו של יעקב; ואם-כן, האם הברכה שהוא זכאי לה היא כמו זו של יעקב עצמו, או שהואיל והוא נשאר מציאות לעצמו, אין הוא ראוי לברכה הגדולה של יעקב?

על-פי הדעה הראשונה בזוהר, נשאר לבן מציאות לעצמו, ולכן אין הוא כלי ראוי לקבלת הברכה העליונה כמות שהיא, והיא הצטמצמה להכפלת רכושו רק פי מאה; אולם לפי הדעה השנייה, ברגע שיעקב שהה בבית לבן, איבד לבן את מציאותו העצמית ונעשה רק משרת של יעקב ושל עבודתו, ולכן הוא ראוי לברכה האלוקית המלאה, שבאה לידי ביטוי בהכפלת רכושו פי אלף.

לא להתרפס

זה עומק הטעם שמאחורי שתי הדעות בזוהר, ויש בכך כדי ללמדנו הוראה לכל הדורות:

דבר זה, שהיה אצל יעקב אבינו, נמשך לכל אורך דברי ימי ישראל. בכל פעם שרוב בניינו ורוב מניינו של עם-ישראל היה במדינה כלשהי, נעשתה אותה מדינה מעצמת-על. זו הברכה שהקב"ה נותן לאומה שמסייעת לעם-ישראל במילוי תפקידו.

מכאן, שאין שום סיבה להתרפס, חלילה, לפני בני אומות-העולם, אלא יש לזכור שכל מציאותם ומטרת בריאתם אינה אלא לסייע לעם-ישראל. וכך זוכים עוד בימי הגלות לקיום ההבטחה "והיו מלכים אומנייך"⁵, ומיד נכנסים לגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך  "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 136)

----------

1) פרשתנו ל,כז.

2) פרשתנו קסא,א.

3) בראשית רבה פרשה עג,ח. ספרי עקב יא,י. וראה ברכות מב,א. ובכמה מקומות.

4) שבת קל,א בעניין 'מכשירי מצווה' אם דוחים את השבת. ראה לקוטי שיחות כרך יז עמ' 187, עמ' 235, ועוד.

5) זבחים יט,ב.