מאמרים נוספים בפרשה
	כוחה של ברית-מילה
	גם צדיק נדרש למול את עצמו
	למעלה מכוח האדם
	מלאכים כאורחים
	שינוי הטבע כדי להציל נפשות
	גמילות-חסד של יהודי
	גמילות חסדים על-שכלית
	לפעמים הלחץ מועיל
	להוסיף לחפור
	קיום מצוות בדרך הטבע
	הכוח הרוחני שבהכנסת אורחים
	האהבה הגדולה מכולן
	בלי שום שיקולי תועלת
	הפך את הברכה לשבועה
	סיפורה של הנשמה הזועקת
	חפירת בארות ומשמעותה
	חינוך הילדים משקף את מהותנו
	איך זוכים להתגלות של הקב"ה

וירא והנה איל... ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כב,יז-יח)

בסיום פרשתנו מסופר על עקדת יצחק, הניסיון העשירי והקשה ביותר של אברהם אבינו. אברהם הלך למלא את ציווי ה', אך ברגע האחרון קרא אליו מלאך מהשמים ועצרו מלשחוט את בנו. אז נשא אברהם את עיניו, "וירא והנה איל... ויעלהו לעולה תחת בנו".¹

את המילים "תחת בנו", מפרש רש"י: "על כל עבודה... היה מתפלל ואומר: יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשויה בבני. כאילו בני שחוט, כאילו דמו זרוק וכו'". כלומר, אברהם לא הסתפק בהקרבת האיל כתחליף לבנו, אלא ביקש שהדבר ייחשב כאילו הקריב ממש את בנו.

קריאה שנייה

לאחר שהקריב את האיל, קרא אליו המלאך שנית ואמר²: "בי נשבעתי נאום ה', כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'". רואים אנו אפוא, שהקרבת הקרבן גרמה שהקב"ה יישבע לו על הברכות שבירכו.

נשאלת כאן השאלה, מדוע באה השבועה רק לאחר שהעלה את האיל, ולא היה די בעצם נכונותו להעלות את בנו כקרבן על-פי ציווי ה'? עוד עלינו להבין, מדוע אמר אברהם על כל פעולה "יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשויה בבני"?

פער הביצוע

הסבר הדבר נעוץ בפער הקיים בין נכונות לבצע דבר-מה לבין ביצועו בפועל. אדם שמוכן למסור את נפשו למען קידוש השם, גם אם הדבר מוחלט אצלו לגמרי, אינו עומד בדרגתו של מי שאכן מסר את נפשו בפועל ממש. שכן, כאשר צריכים לבצע את הדבר בפועל, נדרשים כוחות-נפש גדולים ועצומים יותר.

אברהם אבינו שמע מהקב"ה ציווי להקריב את בנו, והיה מוכן לבצע זאת בלא הרהור. בפועל, עצרו המלאך מלבצע זאת, וכך נשארה בידו רק הנכונות, אך לא הביצוע המעשי. לכן התפלל אברהם על כל פעולה שעשה באיל, שתיחשב כאילו היא עשויה בבנו, והוא אכן הרגיש כך בשעת מעשה. על-ידי זה נחשב הדבר כאילו העלה את יצחק לקרבן בפועל, וגם על יצחק חל מאז גדר של קרבן (והוא נקרא³ "עולה תמימה").

תוקף נצחי

על-ידי מסירות-נפש מיוחדת זו, זכה לקבל את ברכות הקב"ה בתוקף של שבועה, ששום דבר אינו יכול לבטלה. ברכה סתם עלולה להתבטל על-ידי חטא ועוון, אבל שבועה של הקב"ה - שום דבר אינו יכול לבטלה. זאת השיג אברהם דווקא על-ידי הקרבת האיל, מתוך מחשבה ותפילה כאילו הוא מקריב את בנו ממש.

שבועה זו של הקב"ה, בזכות עקדת יצחק, עומדת לזכותו של עם-ישראל בכל הדורות, עד שלמות הברכה - "ויירש זרעך את שער אויביו⁴", ברכה שתתקיים במלואה בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 76)

----------

1) פרשתנו כב,יז-יח.

2) שם כב,טז.

3) רש"י שם כה,כו. כו,ב.

4) שם כב,יז.