מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

וישלח יעקב מלאכים (בראשית לב,ד)

לקראת הפגישה בין יעקב לעשיו, שלח אליו יעקב שליחים כדי להודיעו על שובו מחרן. מספרת התורה¹: "וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל עשיו אחיו". את המילה "מלאכים" אפשר לפרש במובן של שליחים, אבל רש"י מפרש: "מלאכים ממש". כלומר, יעקב שלח אל עשיו מלאכי אלוקים ממש.

המגיד ממזריטש, בשבת האחרונה שלפני הסתלקותו (בי"ט בכסלו), אמר תורה על פירוש זה של רש"י ופירש כך² את "מלאכים ממש" - את ה'ממש' של המלאכים שלח יעקב אל עשיו, אבל רוחניותם נשארה אצלו. כלומר, יעקב שלח אל עשיו רק את החלק ה'ממשי', התחתון, של המלאכים, אבל את הצד הרוחני שבהם - השאיר אצלו.

איך מפרידים?

תורה זו דורשת ביאור: עצם העובדה שיעקב שלח לעשיו מלאכי מרום ולא בני-אדם, מוכיחה שכוונתו הייתה לגרום שהמלאכים יגלו את הקדושה הטמונה בעשיו ויזככו אותו.³ למשימה כזאת דרושים מלאכים, שהם בעלי כוחות אלוקיים עצומים, וברור שעליהם לבוא אל עשיו עם כוחותיהם אלה, כדי להצליח.

כיצד יכלו אפוא להצליח במשימתם לזכך את עשיו אם השאירו את כוחותיהם הרוחניים אצל יעקב? ובכלל, איך ייתכן להפריד בין ה'ממש', הגוף של המלאכים⁴, ובין ה'רוחניות', הנפש, שלהם, והלוא גוף ללא נפש אינו יכול לעשות דבר?!

דבקים ביעקב

אלא ברור שהמלאכים הלכו אל עשיו בגופם ובנפשם, אבל אופן הליכתם היה כזה, שגם בצאתם מאת יעקב ובהגיעם אל עשיו, נשארו כל העת דבוקים וקשורים ביעקב. גם כאשר שהו עם עשיו היה ניכר בהם, שמקומם האמיתי אינו אצל עשיו, אלא עם יעקב הצדיק⁵, ואילו הימצאותם אצל עשיו אינה אלא לשם מילוי השליחות ותו לא.

ביאור זה של המגיד מעניק מימד נוסף של עומק לפירושו של רש"י. בכך הוא מלמדנו שה"מלאכים ממש" יכולים להצליח בשליחותם רק כאשר רוחניותם נשארת דבוקה וקשורה ביעקב ואינה משתנה גם בהימצאם אצל עשיו!

הצלחה בשליחות

שליחות זו נושאת בתוכה הוראה לכל יהודי בכל הדורות. כשם שיעקב אבינו שלח לעשיו "מלאכים ממש" כדי לזככו ולתקנו, כך שולח הקב"ה את נשמתו של כל יהודי אל העולם הזה הגשמי והחומרי, כדי לברר ולזכך את העולם. יעקב אבינו מלמדנו, שהדרך להצליח בשליחות זו היא כאשר רק ה'ממש' של הנשמה עוסק בענייני העולם, ואילו עיקר עניינה ורוחניותה נשארים דבוקים בקדושה האלוקית.

כך גם בשליחות המיוחדת של דורנו, הצורך לצאת ולהפיץ את מעיינות התורה והחסידות חוצה⁶: על השליח להיות קשור תמיד במקורו, במשלח, ב'יעקב', ואז מובטח לו שיצליח בשליחותו ושהיציאה אל העולם לא תפעל בו ירידה רוחנית. כאשר פועלים מתוך גישה כזאת, מצליחים לברר את העולם כולו וזוכים להביא את הגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך י, עמ' 100)

----------

1)פרשתנו לב,ד.

2) הובא בספר השיחות תש"ג עמ' 155.

3) ראה המשך תרס"ו עמ' קט. סוף ד"ה וישלח תרע"ג.

4) ראה לקוטי תורה ברכה צח,א.

5) על דרך תורת הבעש"ט שבמקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא (מים רבים תרל"ו פרק קיג. ספר המאמרים קונטרסים עמ' 818. לקוטי דיבורים עמ' 226).

6) ראה לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 367.