מאמרים נוספים בפרשה
	הסוף שזור בהתחלה
	לעלות למעלה באמצע החלום
	בשביל טוב אמיתי צריך לעבוד
	עשרים ושתיים שנות סוד
	לדעת מתי להתבטל
	הגאולה צומחת מהגלות
	הכוח להשפיע
	התורה כמקור כל החכמות
	לא לברוח מהתפקיד
	צריך לעשות ולהתפלל
	הכנסת אורחים של יוסף
	שמירת השבת של יוסף
	הרחמים מועילים
	היהודי וענייני החולין
	חנוכה: הטבע והנס משמשים בו-בזמן
	חנוכה: מסירות-נפש בלי שאלות

כי נכמרו רחמיו אל אחיו (בראשית מג,ל)

פרשתנו מספרת על פגישת יוסף עם אחיו. כשהם באים למצרים בפעם השנייה ומביאים איתם את בנימין, מתרגש יוסף למראהו¹: "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות, ויבוא החדרה ויבך".

כדי להסביר את סיבת התרגשותו של יוסף, מביא רש"י מדרש², שמתאר את השיחה שהתנהלה בין יוסף לבנימין:

- שאלו, יש לך אח מאם?

- אמר לו, אח היה לי ואיני יודע היכן הוא.

- יש לך בנים?

- אמר לו, יש לי עשרה.

- אמר לו, ומה שמם?

- אמר לו, בלע ובכר וגו'.

- אמר לו, מה טיבם של השמות הללו?

- אמר לו, כולם על-שם אחי והצרות אשר מצאוהו - בלע, שנבלע בין האומות; בכר, שהיה בכור לאמי...

- מיד נכמרו רחמיו.

קשיחות חיצונית

ידוע שרש"י אינו מצטט מדרשים אלא אם כן הם נחוצים להסברת פשוטו של מקרא. מדוע אפוא נזקק להבאת מדרש ארוך כדי להסביר את התרגשותו של יוסף? הלוא גם ללא המדרש אפשר להבין בנקל את ההתרגשות: יוסף פוגש את אחיו היחיד מאמו, היחיד שלא השתתף במכירתו, אחרי עשרים ושתיים שנות ניתוק! פגישה כזאת גורמת מטבעה לפרץ רגשות ויש בה משום סיבה מספקת לבכי.

נראה, שרש"י הוצרך להזדקק לפירוש המדרש עקב הקשיחות שנהג יוסף בכל מהלך הדברים. עוד קודם לכן ראה יוסף את בנימין, ואף-על-פי-כן לא בכה ולא הראה סימנים חיצוניים של התרגשות. מתי הוא מבקש לבכות? רק אחרי שמתפתחים ביניהם חילופי דברים. עלינו לומר, שנאמרו שם דברים שהתורה עצמה אינה מפרטת, ולכן נזקק רש"י למדרש.

רגש אחווה

כמשנה למלך, שבלעדיו "לא ירים איש את ידו"³, הורגל יוסף להתנהגות תקיפה ונטולת רגשנות. במיוחד נזהר מהבעת רגשות לפני אחיו, אשר כלפיהם גילה בכוונה תחילה נוקשות יתרה. לכן ראיית בנימין אחיו, אף שריגשה אותו, לא היה די בה עצמה כדי לגרום לרגשותיו לפרוץ החוצה ולבכות.

התרגשותו של יוסף נגרמה דווקא משיחתו עם בנימין. חילופי-דברים אלה גילו לו, שבנימין אחיו לא חדל כל השנים מלהגות בו ובצרותיו, עד שביטא את צערו וגעגועיו בשמות כל עשרת ילדיו. גילוי זה עורר ביוסף רגש אחווה כה עמוק, עד שתקיפותו נשברה ו"נכמרו רחמיו".

האחים כמשל

בתורת החסידות⁴ מוסבר, כי יוסף מסמל את עם-ישראל (כפי שנאמר⁵ "נוהג כצאן יוסף"), ואילו בנימין ("בן אוני", לשון צרה) רומז לנשמה, שירדה למקום צר, לגוף הגשמי. היא הייתה בדרגת 'אחי', קשורה ודבוקה בקב"ה, והנה "צרות מצאוה", והיא 'נבלעה' בתוך הגוף והנפש הבהמית, וסובלת סבל גדול.

תפקידו של יהודי ('יוסף') לעורר רחמים על הנשמה ('בנימין'). על-ידי התעוררות רחמים זו, מעוררים את מידת הרחמים למעלה, והדבר גורם להשפעת שפע אלוקי לנשמה. בדרך זו מוציאים אותה ממצרי הגוף וגורמים שאורה יאיר בגוף הגשמי ובכל מעשי האדם.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר 'שלחן שבת', מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך טו, עמ' 348)

----------

1) פרשתנו מג,ל.

2) תרגום יונתן בן-עוזיאל ויגש שם. בראשית רבה פרשה צד,ח. על-פי סוטה לו,ב.

3) פרשתנו מא,מד.

4) לקוטי תורה בהר מ,ד. אור התורה בראשית (כרך ו) תתשח,א.

5) תהילים פ,ב. רש"י ומצודת דוד שם.