מאמרים נוספים בפרשה
	תמיד אפשר לחזור
	אור לישראל גם בגלות
	בני-ישראל כצבאות ה'
	כיבוש הזמן
	המצווה הראשונה - לחולל חידוש
	שתי מצוות לפני החירות
	המבחן החשוב שלפני הגאולה
	תהליך הלידה של עם-ישראל
	כל בית יהודי - משכן ומקדש
	אין יהודי רחוק מדי
	פתח קטן שעושה את כל ההבדל
	לשחוט גשמיות ולאכול מסירות-נפש
	אות זיהוי על פתח הבית
	מה קרה בחצות הלילה?
	שכר עבודה במצרים
	הכוח לגאולה
	חג החירות ופדיון הבן
	דור המחר
	ארבעה שלבים ביציאה ממצרים
	נקודת-זמן שרק הקב"ה יודע
	להגיע לחירות אמיתית
	כך מתכוננים לצאת ממצרים

בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה (שמות יב,ג)

במצוות קרבן הפסח שנצטוו בני-ישראל להקריב במצרים נכלל פרט שלא היה בקרבן הפסח שקיימו בדורות הבאים - את פסח מצרים נצטוו לקחת הביתה בי' בניסן, ארבעה ימים לפני יום הקרבתו, ולהחזיקו בבית עד י"ד בניסן.

מביא על כך רש"י¹ את דברי ר' מתיא בן-חרש, שאמר הקב"ה: "הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו; שנאמר, 'ואת ערום ועריה²'. ונתן להם שתי מצוות - דם פסח ודם מילה".

למה שתיים?

נשאלת כאן השאלה, למה נתן הקב"ה לעם-ישראל דווקא שתי מצוות; הרי כדי להוציאו ממעמד של "ערומים מן המצוות" די היה במצווה אחת, ואם לא די באחת, למה רק³ שתיים ולא יותר? כמו-כן⁴ עדיין דרוש הסבר על הקשר של כל זה לציווי להחזיק את השה בבית ארבעה ימים.

ההסבר הוא, ששתי המצוות הללו כוונו כנגד שני חסרונות מרכזיים שהיו אצל בני-ישראל במצרים: לא היו להם מצוות, ונוסף על כך היו שטופים בעבודה-זרה. מצוות מילה באה למלא את החיסרון הראשון, על-ידי קיום מצווה גדולה ויסודית זו. קרבן הפסח מילא את התפקיד השני - להוציא את עם-ישראל מטומאת מצרים.⁵

לשחוט את האליל

השה היה אליל מצרי.⁶ לקיחתו כדי לשוחטו לקרבן לה', ביטאה את ההתנתקות מעבודה-זרה. אך כדי שהתנתקות זו תהיה פנימית ואמיתית, לא היה די בפעולה חד-פעמית של שחיטת השה. לכן ציווה הקב"ה לקחתו הביתה בי' בניסן ולהחזיקו בבית ארבעה ימים, כדי שבמשך הימים הללו תיקבע בעם-ישראל ההתנתקות מטומאת מצרים.

דבר זה היה דרוש דווקא בפסח מצרים ולא בפסח של הדורות הבאים. דווקא בני-ישראל במצרים היו זקוקים לארבעה ימי הקדמה, כדי שיתנתקו לחלוטין מעבודה-זרה. רש"י רומז על כך: "שהיו שטופים בעבודת כוכבים, אמר להם: 'משכו וקחו לכם' - משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן של מצווה".

להלביש ערומים

ימי ערב הגאולה ממצרים מקבילים לתקופה הנוכחית, כאשר אנו עומדים ערב הגאולה האמיתית והשלמה. אף בימינו יש צורך 'להלביש ערומים' - לזכות במצוות את מי שהם "ערומים מן המצוות". אי-אפשר לפסוח על שום יהודי, שכן בגאולה הזאת ייגאלו כל היהודים, ללא יוצא מן הכלל.

וכאן יש לפעול בשני הכיוונים הנ"ל: בראש ובראשונה לזכות יהודים בקיום מצוות מעשיות, ונוסף על כך יש לקחת ("משכו וקחו לכם") את ה'עבודה זרה' של ימינו, את כל ענייני העולם שבני-האדם משתעבדים אליהם, ולנצל אותם לעבודת-ה' ולהפצת אור התורה. צריך להיכנס אל תוך 'המונה של רומי'⁷, ואותה עצמה להפוך לקדושה. בדרך זו נהיים מוכנים לגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 114 ועוד)

----------

1) שמות יב,ו. ממכילתא על הפסוק.

2) יחזקאל טז,ח.

3) להעיר ממאמר רז"ל (מכות כג,ב במשנה) רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

4) ראה - על-דרך הדרוש - גור אריה כאן גבורות ה' פרק לה.

5) ובפרט שהיה קשור עם מסירות-נפש, וכמו שנאמר (וארא ח, כב) "הן נזבח גו' ולא יסקלנו". וראה מדרש שהובא בבעלי התוספות (דעת זקנים פסוק ג. הדר זקנים פסוק ו). טור אורח חיים סימן תל ובב"ח שם, וראה גם תרגום יונתן בן-עוזיאל כאן.

6) כמו שאמר משה לפרעה (שמות ח,כג) "כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו". וראה שמות רבה פרשה טז,ג.

7) לשון הש"ס - מכות בסופה.