מאמרים נוספים בפרשה
	כוחו של יוסף
	אומנות של יהודי
	אין פשרות במלחמה בקרירות
	ילדים הופכים ים לחומה
	הקב"ה נמצא בפרטים הקטנים
	לא לחפש מסירות-נפש
	הים קיים את התנאי
	העם שר עם משה
	"הם הכירוהו תחילה"
	להתמודד עם קרובים ורחוקים
	שירה על ההתגלות
	שירת מרים - שירה נבואית
	שירת הנשים אז והיום
	לחם מן השמים
	לציית לרצון ה'
	אין שתי רשויות
	לחם אחיד
	מי פוגם בשם ה'
	ה'כשר' שבשונאים
	לא לחלל ולא להוציא

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד,יד)

שתי מלחמות עברו על עם-ישראל בדרכו ממצרים לקבלת התורה על הר-סיני: האחת, המלחמה עם פרעה מלך מצרים; השנייה, המלחמה עם עמלק.

בפרשתנו אנו קוראים על שתי המלחמות הללו ומבחינים בהבדל בולט בין דרך התגובה שנדרשה מבני-ישראל כלפי כל אחת מהן: בעניין המלחמה עם פרעה אמר הקב"ה - "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"¹; ואילו כשבא עמלק ונלחם עם ישראל, ניתן להם ציווי הפוך² - "צא הילחם בעמלק".

בלי גבורה צבאית

ההבדל המהותי בין שתי המלחמות הללו הוא, שפרעה וצבאו היו סכנה גשמית לעם-ישראל, ואילו עמלק היה סיכון רוחני. את הסכנה הגשמית נדרש עם-ישראל להשאיר לקב"ה, אך בעניין הסכנה הרוחנית נדרש להגיב מיד ולהילחם בעמלק.

פרעה רדף אחרי בני-ישראל, אך לא עמד בינם ובין הקב"ה. באופן ישיר לפחות לא הייתה זו מלחמה באמונה של בני-ישראל וברצונם לעבוד את ה'. משום כך קיבל עליו הקב"ה את המלחמה הזאת וציווה לבני-ישראל: "ואתם תחרישון".

העם היהודי אינו מעלה על נס את הגבורה הפיזית ואינו אומר³: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". הוא אינו זקוק לניצחון על פרעה כדי שיהיה לו במה להתגאות. בקבלו עליו את המלחמה בפרעה ובחילו רמז הקב"ה לעם-ישראל, כי מלחמות וגבורה צבאית - לא בהן גאוותו של העם היהודי.

הפריע לקבלת התורה

לעומת זאת, עמלק מסמל סוג אחר לגמרי של מלחמה. עמלק יצא להילחם בישראל בדיוק לאחר שזה עבר את ים-סוף והיה בדרכו להר-סיני לקבל את התורה. דווקא ברגע זה הזדרז עמלק לצאת למלחמה ולחצוץ בין בני-ישראל לבין הר-סיני.

התורה מתארת את מעשהו של עמלק במילים⁴: "אשר קרך בדרך", "קרך" - מלשון קרירות. עמלק בא לקרר את עם-ישראל בשעה שזה היה בשיא התלהבותו לקראת קבלת התורה. כנגד מצב כזה נדרש עם-ישראל להגיב מיד ולא להמתין שהקב"ה יילחם בשבילו.

כאשר מישהו או משהו מנסים להפריע לקבלת התורה, כשכוח כלשהו מנסה למנוע את עם-ישראל מלימוד תורה ומקיום מצוות - כאן אין ממתינים שהקב"ה יילחם במפריעים, אלא יש לעשות כל מה שאפשר, לרבות מלחמה כפשוטה (אף-על-פי שמלחמות כשהן לעצמן שייכות ל"הידיים ידי עשיו⁵"), כדי שיהודים יוכלו להוסיף ללמוד תורה ולקיים מצוות באין מפריע.

"עמלק" הפנימי

ידועה המצווה⁶ לזכור בכל יום את זכר עמלק. הלקח שאנו לומדים מפרשתנו בעניין עמלק הוא, שאסור שיהיו שום פשרות כאשר צץ ניסיון כלשהו לקרר את היהודי בעבודת-ה'.

המלחמה הזאת מול עמלק היא נצחית. יש ה'עמלק' הפנימי, שקיים בנפשו של כל אחד ואחד, המנסה לצנן את התלהבותו של היהודי ואת אש הקדושה והאהבה לה' הבוערת בליבו. בעניין זה, יש לזכור, אין שום פשרות. יש להתייצב נגד 'עמלק' זה במלוא התוקף, לדחותו ולסלקו באין אומר ודברים, בכל האמצעים האפשריים - וללכת במלוא ההתלהבות ל'קבלת התורה' ולעבודת ה'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 144)

----------

1) שמות יד,יד.

2) שם יז,ט.

3) עקב ח,יז.

4) תצא כה,יח.

5) בראשית כז,כב.

6) דברים כה,יז. וראה ספר המצוות לרמב"ם מצוות-עשה קפט: "ציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק... בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו".