מאמרים נוספים בפרשה
	מציאות שלמה
	שמחת התורה והסליחה
	לעבוד בידיים ולשמור על ראש שקט
	השבת ומלאכת המשכן
	השראת השכינה בלי קיצורי-דרך
	בלי מעורבות אישית
	הפרנסה היא רק מכשיר
	האש למען האפר
	לומדי תורה ותפקידם
	כשמשה מצווה - אין הפרעות
	עד הפרט האחרון
	אומנות מיוחדת של הנשים
	בלי הבדלי מעמדות
	המשכן - כפרה על העגל
	הקשר הגלוי והקשר הנסתר
	תפקידם של נשיאי-ישראל

בצלאל בן אורי בן חור... ואהליאב בן אחיסמך (שמות לה,ל-לד)

כאשר משה רבנו מסכם את מלאכת המשכן, הוא מזכיר את העושים במלאכה¹: "בצלאל בן-אורי בן-חור למטה יהודה... הוא ואהליאב בן-אחיסמך למטה דן".

שניים אלה ייצגו שני מעמדות קוטביים בעם-ישראל: בצלאל היה "מגדולי השבטים", בן לשבט יהודה, נכדו של חור, בנה של מרים הנביאה. לעומתו, אהליאב היה "מן הירודין שבשבטים, מבני השפחות".²

אף-על-פי-כן מזכיר משה רבנו את שניהם כאחד, וכפי שמפרש רש"י: "השווהו המקום (את אהליאב) לבצלאל למלאכת המשכן... לקיים מה שנאמר ולא ניכר שוע לפני דל".

מפעל משותף

הצורך של משה רבנו להדגיש עניין זה נבע מכך, שבנדבת המשכן היו הבדלים גדולים ביותר בין בני-ישראל, ובלשון רש"י³: "לא הייתה יד כולם שווה בה, אלא איש-איש מה שנדבו ליבו". מי שהיה ברשותו כסף וזהב - תרם כסף וזהב, ואילו העניים תרמו תרומה מועטת, כפי יכולתם.

הבדלים אלה מעוררים שאלה גדולה: הלוא המשכן הוא מפעל כללי של עם-ישראל, ואחת ממטרותיו הייתה לשמש "עדות לישראל שוויתר להם הקב"ה על מעשה העגל".⁴ איך ייתכן שבמפעל כללי כזה יודגש לעולמי-עד שהיה הבדל כה גדול בין העשירים לעניים?

שני קטבים

אמנם הייתה תרומה שבה נשתוו כל בני-ישראל - תרומת מחצית השקל, שבה נאמר⁵: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", אך אין בכך כדי לבטל את ההפרש העצום בין תרומותיהם של העשירים והעניים בשאר מלאכות המשכן.

לכן הדגיש משה את שני הקטבים שמייצגים בצלאל ואהליאב - נכבדי העם והפחותים שבו. בכך הודגש, שכל בני-ישראל, מהגדולים ביותר ועד הקטנים שבהם, השתתפו בבניית המשכן, וכל אחד ואחד תרם לו ככל יכולתו. מבחינת הכוונה ונדבת הלב היו הכול שווים, ורק מבחינה כמותית היו הבדלים, ואין בכך לפגוע באחדות הכללית סביב מלאכת המשכן.

מעשים וכוונות

כל יהודי הוא משכן לקב"ה. כשם שבמלאכת המשכן היו דברים שבהם היו הכול שווים והיו דברים שבהם נבדלו איש מרעהו, כך גם במלאכת ה'משכן' האישית: במעשי המצוות הכול שווים והכול מקיימים את המצוות באותה דרך, אולם בכוונת המצוות יש הבדלים גדולים בין איש לרעהו.

אולם תכלית הכוונה היא להביא את האחדות גם לתחומים שבהם נבדלים היהודים זה מזה. הכוח לכך ניתן מאת משה רבנו, שחושף אצל כל בני-ישראל את הנקודה המאחדת והמשותפת, עד שהכול חשים מאוחדים ומלוכדים ו"לא ניכר שוע לפני דל".⁶

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 211)

----------

1) שמות לה,ל.לד.

2) רש"י שם.

3) שמות ל,טו.

4) רש"י תחילת פרשת פקודי.

5) שמות שם.

6) איוב לד,יט.