מאמרים נוספים בפרשה
	להאמין, להבין, ושוב להאמין
	כדי להיות מוסרי צריך להאמין
	לא לשבור, לקדש
	מי קבע שהשכל יבין
	היסוד האלוקי במצוות השכליות
	הגמול מתאים למציאות
	לא להיות עבדים
	דיני השור שבנפש האדם
	יהודי כשומר פיקדון ה'
	ארבעה שומרים בחיי הרוח
	גם ההווה תלוי בתורה
	הקב"ה מלווה ואנחנו מחזירים
	לתקן ולא לשבור
	לא לשבור את הגוף
	להתרחק מהתאכזרות עד הקצה האחרון
	ברכה והבטחה
	הקב"ה מקבל עליו את החובות
	חס הקב"ה על כבוד הבריות
	'מודה במקצת' בחיים הרוחניים

ואם שור נגח הוא מתמל שלשם (שמות כא,כט)

בפרשתנו¹ מפרטת התורה את דינו של שור נגח. התורה מפרידה בין שור תם לשור מועד. שור תם הוא שור שאינו מזיק בדרך-כלל, ואילו שור מועד הזיק פעמים רבות, עד שטבעו לנגוח, וכבר התרו בבעליו שלוש פעמים לפני בית-דין. לכן גם אחריותו של האדם לנזקים שגרמו שני השוורים הללו שונה ומתבטאת בתשלומים המוטלים עליו.

כל דבר בתורה נלמד בכמה רבדים, וגם דיני השור הנגחן קיימים בנפש האדם. שור בכלל מסמל את הנפש הבהמית שבאדם. נפש זו, כשהיא לעצמה, אינה רעה בהכרח. יש בה גם מידות טובות² וכוח רב, שאפשר לרתום לקדושה. אולם היא בבחינת שור שצריך לשמור עליו שלא יגרום נזקים.

חוזר ומועד

המצב הטבעי של הנפש הבהמית הוא - 'שור תם'. מעצם בריאתה אין היא מתאווה לדברים אסורים, אלא רק לתאוות מותרות. לכן כשהנפש הבהמית נכשלת בעבירה, הרי זה בבחינת 'תם' - זו חריגה מהטבע הרגיל, וקל יחסית לשוב בתשובה על חטא זה.

אולם אם האדם חוזר ונכשל בחטא עד שהוא מתרגל לעשותו ו"נעשה לו כהיתר"³, או-אז הוא נעשה 'מועד'. ההתנהגות השלילית נעשית כהתנהגות טבעית שלו, ואז אנו רואים אותו כמי שמועד לחזור ולחטוא.

תשובה שלמה

כיצד עושים תשובה על מצב כזה? ובכן, הדרך להחזיר 'שור מועד' לדרגת 'תם', היא להרגילו שלא לנגוח. הרמב"ם⁴ מגדיר את הסימן לכך, עד "שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח" או-אז חוזר השור להיות 'שור תם'.

כך גם בעבודת ה': כשיהודי שב בתשובה שלמה על חטאיו ועמל היטב לזכך את נפשו הבהמית ולבטל את תוקף תאוותיה, עד שבא לידו הדבר שנכשל בו, וכפי שאומרת הגמרא: "באותו מקום"⁵ (כלומר, שמזדמן לו אותו מצב שבו מעד ונכשל) - ואינו חוטא. אז פוקע ממנו הכינוי 'שור מועד' והוא שב להיות 'תם'.

העברת בעלות

אך מה יעשה אדם שאינו מצליח לעמול על נפשו ולזככה עד כדי כך? כאן בא לעזרתנו דין נוסף בדיני השור: הרמב"ם⁶ פוסק, שאם השור המועד עבר לרשות אחרת, לבעלים אחרים - גם אז משתנה דינו לדין 'שור תם'. שכן כאשר יש לו בעלים חדשים, שמתייחסים אליו בדרך שונה מדרך ההתייחסות של בעליו הראשונים, משתנה גם טבעו, עד שכבר אין לו טבע של שור מועד.

כך גם בעבודת-ה'⁷: יהודי הרוצה לבטל מנפשו הבהמית את דין ה'מועד', יכול לעבור ל'רשות אחרת' - להשקיע את כל מהותו בעולם חדש של קדושה - בלימוד תורה, במעשים טובים, בעבודת התפילה. ואז, כשכל-כולו ברשות הקדושה - ממילא עוזבת אותו שליטת היצר באותם עוונות שהורגל בהם.

כך יש בכוחו לשוב ל'תמותו', ועד ל'תמות' מלשון תמימות ושלמות, שהנפש הבהמית מתהפכת לטוב גמור, "כמו יצר טוב ממש".⁸

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 102)

----------

1) שמות כא,כט ואילך.

2) תניא סוף פרק א.

3) יומא פו,ב. ושם נסמן.

4) הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ז.

5) יומא שם. רמב"ם הלכות תשובה ריש פרק ב.

6) הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ו.

7) רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ד. וראה לקוטי שיחות כרך לד עמוד 26 ואילך.

8) לשון התניא פרק ט.