מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי הוא כמו שם
	זרעי הגאולה בהתחלת הגלות
	החיבה הכפולה
	ירידה אחר ירידה
	עבודת ה"לבנים" של יהודי
	לא למרר את החיים
	תמציתה של התפיסה המצרית
	חינוך בא בעמל וביגיעה
	להיות "מסודר" בחיים
	יום לידתו של משה
	האחדות - תנאי לגאולה
	כוחו של ביטחון
	כסף וזהב כשכר עבודה
	משה נותן כוח למשיח
	גלגוליו של חמור
	בן גדול ובן קטן
	פרעה רוצה להפריד תורה ממדינה
	"עבודת פרך" ברוחניות
	לא לבלבל את התפקידים
	הגבהת היד בכיוון החיובי

וירכיבם על החמור (שמות ד,כ)

כאשר יצא משה רבנו, בשליחות ה', ממדיין למצרים, נאמר: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור".¹ מפרש רש"י, בשם חז"ל: "הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק², והוא שעתיד מלך המשיח להיגלות עליו, שנאמר³: עני ורוכב על חמור".

אנו מבחינים בביטוי שונה לגבי שימושו של החמור אצל כל אחד משלושת האישים: אצל אברהם נאמר: "החמור שחבש אברהם"; אצל משה נאמר: "וירכיבם על החמור"; ואילו על המשיח נאמר, שהוא עתיד "להיגלות⁴ עליו". הבדלים אלה משקפים את תפקידם המיוחד של אברהם, משה והמשיח.

פורצי-דרך

שלושת האישים הללו הם פורצי-דרך מבחינת השלטת מלכות ה' בעולם: אברהם אבינו היה הראשון שהפיץ את שם-ה' בעולם. משה רבנו גאל את בני-ישראל ממצרים והביאם לקבלת התורה על הר-סיני. המלך המשיח עתיד להשלים את המלאכה ולתקן את העולם כולו במלכות ה'.

ההבדלים הללו מוצאים את ביטוים בחמור. החמור מסמל את החומריות של העולם הגשמי⁵, שאותה יש לכבוש ולזכך עד שהיא תהיה ראויה לגילוי האמת האלוקית. השימוש ב'חמור' מבטא אפוא את פעולתו המיוחדת של כל אחד ואחד משלושת האישים הללו בזיכוך ה'חומר' והחומריות של העולם.

מהלך בשלבים

תפקידו של אברהם אבינו התבטא במלחמה נגד האלילות ובשבירת החומריות של העולם, שהתנגדה לאמת האלוקית. לכן נאמר בו "החמור שחבש אברהם" - שכן היה עליו לחבוש אותו, להכניעו ולשבור את התנגדותו.

בימי משה רבנו התקדם המהלך שלב נוסף. הוא הוליך את עם-ישראל למתן-התורה, שאז כבר נעשה העולם הגשמי כלי להשראת הקדושה. משה סלל את הדרך לקידושה של הגשמיות, שהיא עצמה תוכל להתקדש ולהיעשות כלי לאור האמת האלוקית. לכן נאמר בו "וירכיבם על החמור" - שכן אצלו ה'חומר' כבר נושא עליו את הקדושה.

שלמות העבודה

השלמות של העבודה הזאת תבוא על-ידי המלך המשיח, שירומם את החומריות עד שלא זו בלבד שלא תתנגד לאור הקדושה, אלא היא עצמה תקרין את האמת האלוקית. ה'חומר' עצמו יגלה אז את הקב"ה. לכן השימוש של המשיח בחמור הוא - "להיגלות עליו", כלומר, ה'חמור' עצמו מגלה את האלוקות.

זה ייחודו של המלך המשיח, שהוא מביא את חומריות העולם עצמה לידי כך שתגלה את אור הקדושה. לא יהיה עוד צורך בשבירת החומריות ובמלחמה עמה, אלא החומר עצמו יאיר ויגלה שהאמת של כל המציאות היא הקדושה. אז יתקיים הייעוד⁶: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 15)

----------

1) שמות ד,כ.

2) וירא כב,ג.

3) זכריה ט,ט.

4) מה-שאין-כן בפרקי דרבי אליעזר פרק לא: לרכוב עליו.

5) ראה גור אריה כאן (ובספר גבורות ה' פרק כט). מנחה בלולה כאן. פנים יפות ועוד.

6) ישעיה יא,ט. רמב"ם סוף הלכות מלכים.