ונשמע קולו בבאו אל הקדש (שמות כח,לה)
לכוהן הגדול היו "שמונה בגדים" - שמונה פריטים שאותם היה עליו ללבוש. התורה מזהירה אותו בפרשתנו שתי אזהרות: אחת1 - שלא יעבוד2 בקודש בלי שמונת הבגדים הללו; שנייה3 - שאף לא ייכנס אל הקודש בלי שלושה מהבגדים - חושן, אפוד ומעיל.4
הכוהן הגדול הוא שליחם ובא-כוחם של כל ישראל, ותפקידו לקשור את העם אל הקב"ה. הקשר בין יהודים לקב"ה מתבטא בשני מישורים: ישנו הקשר שנוצר על-ידי העבודה של עם-ישראל בקיום התורה ומצוותיה; וישנו הקשר הנובע מעצם המציאות של יהודי, כמי שהוא בנו או עבדו של הקב"ה.
שתי רמות אלה של קשר באות לידי ביטוי בציוויי התורה בעניין בגדי הכוהן הגדול.
השם חקוק
בגדי הכהונה המלאים קשורים לעבודתו של הכוהן הגדול, ועל כך מזהירה אותו התורה, שלא יעבוד בקודש בהעדר אחד הבגדים. אולם גם אם אינו עושה עבודת-קודש כלשהי, אלא רק נכנס אל הקודש, מזהירה התורה באזהרה מיוחדת וחמורה, שיהיו עליו החושן, האפוד והמעיל, שכן בגדים אלה מסמלים את עצם הקשר של יהודי עם הקב"ה.
בחושן היו קבועות שתים-עשרה אבנים, שהיו צריכות להיות תמיד על לב אהרון, ועליהן היו חקוקים שמות השבטים. בכך מסמל החושן את הדרגה העליונה ביותר של קשר בין יהודי לקב"ה - שמם חקוק בקודש.
ריקנים מלאים
בדרגה תחתונה יותר נמצא האפוד, שגם בו היו אבנים ששמות השבטים חקוקים עליהן, אך הללו לא הונחו כנגד הלב, אלא על "כתפות האפוד", מאחור. בכך מסמל האפוד יהודים שמנהלים מאבק מול יצר-הרע, שזוהי עבודת-ה' בבחינת 'אחור'.
בדרגה התחתונה ביותר נמצא המעיל, שבשוליו נתלו רימונים, הרומזים לפסוק5: "כפלח הרימון רקתך", שעליו דרשו חז"ל6: "ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון". המעיל מסמל אפוא את הדרגות הנחותות בעם-ישראל, את ה'ריקנים'.
הוראה לכל יהודי
אף-על-פי-כן אין הכוהן רשאי להיכנס אל הקודש אלא כאשר הוא לובש את שלושת הבגדים הללו. אין הוא יכול להסתפק בדרגה העליונה של החושן, ואף לא באפוד. עליו ללבוש גם את המעיל. שכן רק בחיבור של שלושת הסוגים שבעם-ישראל נוצר הקשר העמוק עם הקב"ה - "לזיכרון לפני ה' תמיד".7
יש בכך כדי ללמד כל רב, מורה-דרך ואפילו סתם יהודי, שכאשר פוגשים יהודי ונדמה שהוא במצב נחות, צריך לזכור שאף הוא נמצא "לזיכרון לפני ה' תמיד". מהותו האמיתית של יהודי היא נשמתו האלוקית, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש".
רק לאחר שמפנימים הכרה זו, אפשר להתחיל לטפל בפרטי המצוות שעל היהודי לקיים, שכל זה נובע מעצם היותו יהודי, בנו ועבדו של הקב"ה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 181)
----------
1) שמות כח,מג ורש"י.
2) ראה משכיל לדוד פסוק לה. מלאכת הקודש שם. נחלת יעקב שם.
3) שמות כח,לה ורש"י.
4) ראה תוספות דיבור המתחיל "להביא", יומא ה, ריש עמוד ב. תוספות דיבור המתחיל "אין", סנהדרין פג, סוף עמוד ב.
5) שיר-השירים ד,ג.
6) ראה עירובין יט,א. חגיגה בסופה. ושם נסמן.
7) שמות כח,כט.
|