מאמרים נוספים בפרשה
	יהודי מחפש תמיד את הנס
	"מצורע" - המצב שלפני הגאולה
	למה המשיח נקרא "מצורע"?
	כשהקב"ה ישיב אליו כל יהודי
	גודל חביבותו של יהודי
	כל מילה מדוייקת
	לכפר על הזולת
	למצוא את המטמון
	לעולם יש תקנה
	יהודי, בפנימיותו, נשאר טהור
	מהנגע באים לגילוי המטמון

ויקחו לי תרומה (שמות כה,ב)

על הפסוק¹ "ויקחו לי תרומה", הפותח את פרשתנו, אומר רש"י: "לי - לשמי". כלומר, נתינת התרומה למשכן צריכה להיות בכוונה מודגשת לה', ללא פניות צדדיות.

נשאלת השאלה, מה המיוחד והשונה דווקא במצווה זו, שהתורה מדגישה כי עליה להיעשות בכוונה מיוחדת?

המעשה עיקר

השאלה גדולה עוד יותר, שכן דווקא במצווה זו היה מקום לומר שהכוונה טפלה לעשייה. הבעש"ט מביא שתי דוגמאות למצוות שהעיקר בהן הוא עצם הקיום ולא כל-כך הכוונה:

האחת, טבילה במקווה. עיקר עניינה הוא עצם הטבילה, עצם הימצאותו של הגוף במים המטהרים. ההלכה² קובעת, שאפילו אם נפל עליו גל מים, טהור הוא.

הדוגמה השנייה היא נתינת צדקה. גם במקרה זה העיקר הוא עצם המעשה. מבחינת העני אין חשיבות לשאלה, מה הייתה כוונתו של נותן הכסף.

מדוע אפוא מדגישה התורה את חשיבות הכוונה דווקא במצווה זו של נתינת התרומה למשכן?

משכן בלב

את מטרת עשיית המשכן מגדירה התורה³ באומרה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". שואלים על כך, למה נאמר "ושכנתי בתוכם" ולא בתוכו, במקדש? אלא מסבירים חז"ל⁴, שאכן הכוונה היא ל"ושכנתי בתוכם": השראת השכינה בליבו של כל יהודי.

הקמת המשכן נותנת ליהודי כוח לקדש את חיי היום-יום שלו ולעשותם משכן לה'. הוא נדרש ויכול לעבוד את ה' לא רק בעת תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות, אלא גם באכילתו ובשתייתו ובעשותו את ענייניו הגשמיים, כשהוא עושה כל זאת לשם שמים ובבחינת "בכל דרכיך דעהו".⁵ הקמת המשכן אפשרה ליהודי לקשור את כל מהותו ואת כל חייו עם הקב"ה.

כיוון שכך, היה הכרח שנתינת התרומה להקמת המשכן תינתן בכוונה מיוחדת לשם ה' ושלא יהיו מעורבות בה פניות צדדיות. אין הדבר דומה לסתם צדקה. כאן העיקר הוא הקשר וההתאחדות עם ה', ולכן כאן דווקא יש חשיבות עליונה לכוונת-הלב.

כוונות לעני

לאור הדברים הללו, הקושרים את ציווי עשיית המשכן לחובתו של כל יהודי להיות בבחינת משכן לה' בכל דרכיו, נוכל גם להבין מדוע אומר הפסוק "ויקחו לי תרומה" ולא כפי שנראה מתאים יותר - "ויתנו".

במתן צדקה יש 'נותן' ויש העני, ה'לוקח'. בפשטות, כל הנושא של הכוונה שייך לנותן; וכי אילו כוונות יכולות להיות לעני, מלבד הרצון להביא לחם לביתו? אומרת התורה, שגם ה"ויקחו" צריך להיות "לי - לשמי". גם מעשה הכרחי כמו קבלת צדקה הוא חלק מעבודת-ה'.

אין זה מקרי שאדם פלוני הוא עני ואדם אחר - עשיר. זה חלק מרצון ה', שקבע שפלוני יהיה עני וחברו עשיר. העני צריך לדעת, שהעובדה שהוא ניזון מחסדי הבריות, זה רצון ה', כדי שיהיה חסד בעולם. כשהוא מקבל צדקה עליו לחוש שהוא שותף למעשה של צדקה וחסד, ובכך הוא ממלא את תפקידו בעולם. קבלת הצדקה נחשבת אף היא אפוא בבחינת עבודת ה'.⁶

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 908)

----------

1) שמות כה,ב.

2) ראה חגיגה יט,א.

3) שמות כה,ח.

4) אלשיך על הפסוק קרוב לסופו (דיבור המתחיל "עוד יתכן"). ראשית חכמה שער האהבה פרק ו קרוב לתחילתו. של"ה (סט,א. רא,א. שכה,ב. שכו,ב. ובכמה מקומות). לקוטי תורה ריש פרשת נשא ועוד בכמה מקומות.

5) משלי ג,ו.

6) ראה בבא-בתרא י,א. נתבאר בדיבור המתחיל "אמר ר' שמואל בר-נחמני" תר"ץ.