והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה (במדבר יב,ג)
כאשר דיברו אהרון ומרים על משה רבנו, מעידה התורה1: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". מיד לאחר מכן הוכיח הקב"ה את אהרון ומרים והפליא את מעלתה של נבואת משה2: "לא-כן עבדי משה... פה אל פה אדבר בו... ותמונת ה' יביט".
מכאן למדנו, שמשה זכה לדרגה הגבוהה של נבואתו מכוח מידת הענווה שלו. בגמרא3 מנויה הענווה בתוך מעלות נוספות המביאות להשראת הנבואה - "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו"; ועם זאת, מכיוון שהתורה מציינת באשר לנבואת משה רק את הענווה, משמע מזה שהזיקה בין הענווה לנבואה גדולה משאר המעלות.
עושה חשבון
ענווה אין פירושה שהאדם אינו יודע את מעלותיו. העניו מכיר בדרגתו הגבוהה, ועם זאת חש ענווה. כיצד יכול אדם היודע את מעלותיו להיות "עניו מאוד מכל האדם"? בעניין זה יש שלוש דרגות4:
הדרגה הראשונה היא, שהוא עושה חשבון, כי מעלותיו אינן צריכות להביאו לידי גאווה, שכן כישרונותיו ומעלותיו ניתנו לו מאת הקב"ה, ואילו היו אותם כוחות וכישרונות ניתנים לאדם אחר, ייתכן שהלה היה מגיע לדרגה גבוהה יותר.
לרדת למטה
דרגה שנייה: תחושה זו - שאילו הכוחות והמעלות שניתנו לו היו ניתנים לזולת, היה הזולת מגיע לדרגה גבוהה יותר - אינה באה אצלו מצד חשבון שכלי וכאפשרות בלבד, אלא מכיוון שהוא עניו ובטל באמת, ברור לו לחלוטין, שאילו היה הקב"ה נותן למישהו אחר את הכוחות והתכונות שהעניק לו, ודאי היה מגיע לדרגה גבוהה יותר.
למעלה מזה היא הענווה הגורמת לאדם שנמצא בדרגה גבוהה ביותר לרדת ולהתעסק גם עם שפל אנשים ועם מי שברור לגמרי שהוא ירוד ביותר. ענווה מסוג זה מצאנו אצל הקב"ה: "במקום גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו5". הענווה מתבטאת בכך, שהקב"ה יורד ומשפיל את עצמו אל העולמות והברואים השפלים ומשגיח עליהם.
התאחדות גמורה
מכיוון שהענווה גורמת להשראת השכינה על האדם, הרי השראת השכינה באה על-פי שלוש הדרגות הללו. הענווה בדרגה הראשונה היא התנאי הבסיסי להשראת השכינה, ואם אין לאדם ענווה זו, אי-אפשר שתשרה עליו השכינה.
למעלה מזה היא דרגת הענווה שעליה נאמר "ענווה מביאה לרוח-הקודש6". דרגת 'רוח-הקודש' היא למעלה מסתם 'השראת השכינה', ולכך אפשר להגיע רק על-ידי ענווה עמוקה יותר. הדרגה השלישית של ענווה מביאה לשלמות השראת השכינה, עד שהאדם מתאחד לגמרי עם האור האלוקי, בביטול מוחלט של מציאותו העצמית.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לח, עמ' 40)
----------
1) בהעלותך יב,ג.
2) שם ז-ח.
3) נדרים לח,א.
4) בהבא לקמן ראה באריכות תורת חיים שמות קכ,ב ואילך. ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי (נט,ב) ולהצמח-צדק (עמ' שט) ספר המאמרים תרס"ה עמ' ריט. ועוד. לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 30 ואילך.
5) מגילה לא,א. וראה תניא פרק ד.
6) לשון חידושי אדרות מהרש"א סנהדרין יא,א.
|