עננים אלה, ענני הכבוד, הם שנסתלקו במות אהרון, והם לא חזרו עוד*. לעומת זאת, הענן שהגן מפני האויבים, נשאר גם אחרי מות אהרון; משום כך לא התלוננו בני-ישראל על הסתלקות ענני הכבוד, כי לא נזקקו להם לצורך הקיום במדבר.

משה כמנהיג

הבאר חזרה בזכות משה; מדוע אפוא לא חזרו גם ענני הכבוד בזכות משה? האם זכותו לא היה בכוחה להחזיר את ענני הכבוד שנסתלקו לאחר מות אהרון?

כאן בא לידי ביטוי הבדל מהותי בין משה רבנו לאהרון ולמרים. הדברים שניתנו לעם על-ידי אהרון ומרים, היו בזכותם, בגלל הזכויות שלהם; ולכן כשמתו בעלי הזכות - בטלו הדברים שבאו על-ידם. לעומת-זאת, משה רבנו דאג לעם-ישראל בתור רועה נאמן שדואג לצאן מרעיתו. אצלו לא נקבעו הדברים על-פי זכויות, אלא על-פי צורכי העם: כשהעם נזקק למשהו, דאג משה שהדבר יינתן לעם.

הרועה לא נוטש

משום כך חזרה הבאר בזכות משה, ואילו ענני הכבוד לא חזרו: לבאר המים נזקקו בני-ישראל לצורך קיומם, אך ענני הכבוד לא היו הכרחיים לעם, והיו רק בזכותו של אהרון. כשמת אהרון - לא הייתה עוד לעם הזכות לקבל את ענני הכבוד, אך את הבאר היו צריכים, ואותה החזיר להם משה, מתוקף תפקידו כרועה העם.

בדברים אלה באה לידי ביטוי מעלתו הנפלאה של משה רבנו, וכך גם מעלתם של כל רועי-ישראל לדורותיהם. משה רבנו דאג לכל צרכיו של עם-ישראל, עד שגם אחרי פטירתו אכלו העם במשך ארבע-עשרה שנה⁵ מן המן שהוריד להם במדבר.

זוהי התנהגותו של מנהיג-ישראל, שדואג לכל צרכיו הגשמיים והרוחניים של העם, עד שגם לאחר הסתלקותו הוא מוסיף לדאוג לו ולהשפיע עליו רוב טובה וחסד.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות  כרך יח, עמ' 253)

----------

1) תענית ט,א. ספרי דברים פיסקא שה. מכילתא שמות טז,לה. ועוד.

2) במדבר כ,ב.

3) שם, ג.

4) מכילתא שמות יג,כא. ספרי במדבר י,לד. תנחומא במדבר ב. זוהר חלק ג שב, סוף עמוד ב. תנחומא בשלח ג. במדבר יב. תוספתא סוטה פרק ד א. ברייתא דמלאכת המשכן תחילת פרק יד. ספרי זוטא בהעלותך שם. במדבר רבה פרשה א,ב. ילקוט שמעוני פקודי רמז תכז. זוהר חלק ג רפג, סוף עמוד א. תקוני זוהר תיקון כא (נה,א). ועוד. וראה זוהר חלק ג קג,א.

5) מכילתא שמות טז,לה (לדעת ר' יוסי).