מאמרים נוספים בפרשה
	שלוש אותיות, שלוש תפיסות
	לראות את היחיד שבציבור
	בית מלא ספרים חייב במזוזה
	מיטב הכוחות - לקב"ה
	מחלוקת שהניבה תוצאה חיובית
	מה, בעצם, רצה קורח?
	שוויון - לא בכל תנאי
	מעלת האור
	התשוקה לכהונה - תשוקה חיובית
	לימוד זכות של משה רבנו
	ניסיון ההצלה האחרון
	החיבור בין הטבע והנס
	יהודים ושקדים
	אי-אפשר להפריע ליהודי
	התבטלות גמורה
	כוחה של מחשבה
	יהודי כשליח ה'
	לתת לקב"ה מן המובחר
	נס המטות - הוכחה נצחית
	חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו

כל העדה כלם קדשים... ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז,ג)

פרשת השבוע נקראת קורח, על-שם קורח שפתח במחלוקת נגד משה ואהרן. דבר זה מעורר תמיהה: הלוא מהפסוק¹ "ושם רשעים ירקב", לומדת הגמרא² שאין להזכיר שמו של רשע; וכאן, לא רק שמזכירים את שמו של קורח, אלא אף מנציחים אותו בכך שכל הפרשה נקראת על שמו!

יש לומר, שגם במחלוקת קורח ועדתו טמונה בסופו של דבר נקודה חיובית, ולכן נקראת הפרשה על שמו. כדי להבין זאת, יש להתעמק בתוכנה ובמהותה של המחלוקת שניהל.

רצה לנתק

טענותיו של קורח נראות לכאורה מוזרות. הוא טוען: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'".³ כלומר, הוא מטיף לשוויון ולביטול פער של מעמדות. מנגד, קורח ועדתו מבקשים בעצמם להיות כוהנים (כפי שמשמע מתשובת משה: "וביקשתם גם כהונה"⁴). מזה נראה, שקורח לא חלק על עצם מושג הכהונה, אלא על אופיה.

ואכן, קורח הכיר בייחודם של הכוהנים. הוא ידע שכל ישראל עסוקים בענייני עולם, בענייני עשייה גשמיים, לעומת הכוהנים המובדלים מהוויות העולם ועסוקים רק בענייני קודש (ובפרט הכוהן הגדול, עליו נאמר: "ומן המקדש לא ייצא"⁵). על כך לא חלק קורח. אבל הוא רצה בהפרדה מוחלטת בין הכוהנים ובין העם. הפריעה לו העובדה, שהכוהן משפיע על העם ומנסה להעלות את העם למעלה.

לחבר קודש וחול

מחלוקת קורח הייתה על הזיקה שיש בין הכוהנים לבין העם. הוא רצה בכהונה שמופרדת מחיי העם - קודש לחוד וחולין לחוד. טענתו הייתה, שענייני החולין הם מטרה בפני עצמה ואין הכרח שיתחברו עם הקדושה שמיוצגת על-ידי הכוהנים.

לכן טענת קורח ועדתו "ומדוע תתנשאו" לא עמדה בסתירה לתשובת משה רבינו "וביקשתם גם כהונה", כי הם רצו סוג כהונה שאין לה חיבור עם "כל העדה".

אבל בכך פעל קורח נגד רצון ה'. הקב"ה רוצה דווקא בחיבור בין הקודש לבין החול. רצון ה' הוא, שהכוהנים יקרינו מאור הקדושה של המקדש על העם, ושהעם יתרומם לענייני קדושה, על-ידי הקדשת שעות אחדות מהיום ללימוד תורה. לכן נתן הקב"ה לכוהנים אחרי מחלוקת קורח את עשרים וארבע מתנות הכהונה, כדי להדגיש את הזיקה ההדדית בבין הכוהנים ובין העם.

תכלית המכשולים

כך קרה, שדווקא מחלוקת קורח חיזקה את מעמד הכהונה וביססה את הקשר שצריך להיות בין הכוהנים לבין העם. וזו הסיבה שהפרשה נקראת על שמו של קורח, כי בסופו של דבר צמח גם מקורח דבר חיובי ודווקא על-ידו התבסס עניין הכהונה.

מזה יכולים אנו ללמוד, שהפרעות שונות לקיום התורה והמצוות, בסופו של דבר אין בהן ממש. זהו ניסיון בלבד. אפילו דבר שלילי כמחלוקת קורח, הביא בסופו של דבר תוצאה חיובית, ומכאן שאין להירתע מפני כל קושי, כי גם הקושי מטרתו להוביל לקיום רצון ה' ולחזק את האדם בעבודת ה'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 115)

----------

1) משלי י,ז.
2) יומא לח,ב.
3) במדבר טז,ג.
4) שם, י.
5) ויקרא כא,יב. וראה רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה הלכה ז. הלכות ביאת המקדש פרק א הלכה י.