מאמרים נוספים בפרשה
	שלוש אותיות, שלוש תפיסות
	לראות את היחיד שבציבור
	בית מלא ספרים חייב במזוזה
	מיטב הכוחות - לקב"ה
	מחלוקת שהניבה תוצאה חיובית
	מה, בעצם, רצה קורח?
	שוויון - לא בכל תנאי
	מעלת האור
	התשוקה לכהונה - תשוקה חיובית
	לימוד זכות של משה רבנו
	ניסיון ההצלה האחרון
	החיבור בין הטבע והנס
	יהודים ושקדים
	אי-אפשר להפריע ליהודי
	התבטלות גמורה
	כוחה של מחשבה
	יהודי כשליח ה'
	לתת לקב"ה מן המובחר
	נס המטות - הוכחה נצחית
	חשוב לעשות, חשוב שהמעשים יאירו

בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם... לך יהיה (במדבר יח,יז-יח)

כחלק ממתנות הכהונה המפורטות בפרשתנו מופיעים דיני בכור בהמה. כידוע, 'בכור אדם' יש לפדות מהכוהן בחמישה סלעים, וזהו 'פדיון הבן', אך בכור בהמה יש להקריב על המזבח ובשרו ניתן לכוהנים.

בגמרא¹ נידונה השאלה, לאיזה קרבן דומה בכור הבהמה מבחינת הזמן שהוקצב לאכילתו - האם לחטאת ולאשם, שצריכים להיאכל "ליום ולילה", או לשלמים, שנאכל "לשני ימים ולילה אחד".

ההלכה נקבעה, שבכור הבהמה דומה לשלמים. כך מפרש גם רש"י. אך כשהוא שולל את האפשרות שדין הבכור כדיני קרבנות שנאכלים "ליום ולילה", הוא אינו מזכיר את החטאת והאשם, אלא דווקא את קרבן התודה: "שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה".

למעלה מחטא

בדברים אלה יש רמז עמוק למהותו הפנימית של כל יהודי. 'בכור' רומז לעם-ישראל, שנקרא "בני בכורי ישראל".² בבכור עצמו יש, כאמור, שני סוגים: 'בכור אדם' רומז לנשמה האלוקית השוכנת בכל יהודי, שהיא מהותו האמיתית של האדם, בהיותה חלק א-לוה ממעל ממש; ויש 'בכור בהמה' - זו הנפש הבהמית של יהודי, שאף היא בבחינת 'בכור', אולם זהו 'בכור בהמה'.

רומז רש"י, שאפילו 'בכור בהמה' אין לו שום קשר עם 'חטאת' ועם 'אשם'. לא רק הנפש האלוקית קשורה עם הקב"ה ואינה רוצה להיפרד ממנו, אלא גם נפשו הבהמית של יהודי היא למעלה מכל שייכות עם חטא ועוון.³

לא זקוק לנס

מהותו של יהודי היא בבחינת קרבן 'שלמים' - לעשות שלום בעולם⁴, על-ידי זיכוך העולם, הגוף והנפש הבהמית, והחדרת הקדושה האלוקית בהם. זו תשוקתו הפנימית של כל יהודי, אפילו מצד נפשו הבהמית.

אף-על-פי-כן היינו יכולים לחשוב, שאולי נפשו הבהמית של היהודי ('בכור בהמה') היא בבחינת 'שלמי תודה'.⁵ קרבן זה מובא כהודיה על מצב שבו היה יהודי נתון בסכנה וניצל ממנו בנס. ייתכן אפוא, שגם בחייו הרוחניים של האדם הוא נכנס למצב של סכנה, של ניסיונות בעבודת-ה', וניצל מהם בנס.

עוצמת האמונה

רש"י שולל אף אפשרות זו. עוצמת האמונה שמאירה בכל יהודי, מעמידה אותו מלכתחילה במצב שבו אין לפניו שום ניסיונות ושום הפרעות. הוא דבק כל-כך בשליחותו, עד ששום דבר אינו יכול להפריע לו.⁶

זו מהותו העצמית של יהודי, לא רק מצד נשמתו האלוקית, אלא גם מצד נפשו הבהמית. כאשר הוא מגלה מהות זו, אין הוא נזקק לניסים, משום שגם על-פי 'טבעו' הוא זוכה לכך ש"ה' שומרך, ה' צילך על יד ימינך"⁷, והקב"ה הודף מפניו כל הפרעה וכל ניסיון, כדי שיוכל לעבוד את עבודתו בתכלית השלמות.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 134)

----------

1) זבחים נז,א. וכן הוא בספרי על הפסוק.
2) שמות ד,יב.
3) ראה תניא פרק א, פרק ז.
4) רש"י ויקרא ג,א. וראה גם כן רש"י שמות כט,כב.
5) ראה רש"י ויקרא ז,יב: "נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן". שם יד: "התודה קרויה שלמים".
6) ראה תניא פרק כד, פרק כה.
7) תהילים קכא,ה.