מאמרים נוספים בפרשה
	להבין דברים ברוח-הקודש
	תוכחה נסתרת, אהבה גלויה
	מתכוננים להיכנס לארץ
	ברכת הקב"ה וברכת משה
	מטרת הנדודים במדבר
	תפקידו של משה בהעברת התורה
	כוונות טובות
	היעד: "נהר פרת"
	בכייה לדורות
	חיל-החלוץ של עם-ישראל
	על-ידי הירידה זוכים לעלות
	השבתות - למעלה מהגלות
	שמחה יתרה בשבתות בין-המצרים
	למה היה המן לבן

חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל (דברים ג,יח)

בסיום פרשתנו מעניק משה רבנו לבני גד וראובן את נחלותיהם בעבר הירדן ומזהירם¹: "חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל". מפרש רש"י: "הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גיבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר² וטרף זרוע אף קדקוד".

למעשה, משה רבנו כבר סיכם בעבר (בפרשת מטות) עם בני גד וראובן שיעברו בראש העם למלחמה, כפי שהבטיחו: "ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני-ישראל"³, אולם שם מפרש רש"י קצת אחרת: "לפני בני-ישראל - בראשי גייסות".

פלוגות נפרדות

ההבדל ברור למדי: "בראשי גייסות" פירושו, שאמנם הם הולכים בראש הצבא, אבל כחלק מהפלוגות של כל בני-ישראל. לעומת זאת, הפירוש של "הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה" הוא, שבני גד וראובן היו חיל נפרד, פלוגות-חלוץ נפרדות, שיצאו לחזית לפני כל הצבא.

הבדל זה בפירוש הדברים נובע משינוי בלשון הפסוקים. בפרשת מטות נאמר "לפני בני-ישראל", ומכיוון שבני גד וראובן הם חלק מבני-ישראל, מסתבר שתפקידם ללכת בראש הצבא, אבל כחלק ממנו. לעומת זאת, בפרשתנו הוסיף משה רבנו מילה אחת: "לפני אחיכם בני-ישראל". בכך הפריד בינם ובין כל ישראל, ודרש מהם להיות חיל-חלוץ נפרד, היוצא לקרב לפני כל הצבא.

מי מכניס?

מדוע חל שינוי זה? הדבר מובן בפשטות: בשעה שסיכם משה רבנו עם בני גד וראובן שייצאו בראש העם למלחמה, עדיין קיווה שיעלה בידו, על-ידי תפילה ותחנונים, להיכנס לארץ-ישראל (והסתמך על העובדה שזכה להיכנס לעבר הירדן). אולם עתה, כשעמד ואמר את 'משנה תורה' לעם-ישראל, כבר ידע שיהושע יכניס את העם לארץ-ישראל ולא הוא.

ההבדל בין משה ליהושע מבטא גם הבדל בדרך כיבושה של הארץ. אילו משה היה מכניס את העם לארץ-ישראל, היה הכיבוש נעשה בניסים, למעלה מדרך הטבע, כפי שהתנהלו הדברים בכל שנות הנהגתו. לעומת זאת, יהושע נזקק למלחמה בדרכי הטבע.

כוח המסירות-נפש

לכן בפרשת מטות הסתפק משה בכך שבני גד וראובן ילכו "בראשי גייסות", שכן קיווה שהוא יכניס את העם וממילא תלווה המלחמה בניסים. אולם עתה, כשהיה ברור לו שיהושע יכניס את העם והמלחמה תהיה בדרכי הטבע, דרש מהם להיות חיל-חלוץ נפרד, כדי שדווקא הם, הגיבורים והחזקים, יסתערו בראש המחנה.

בני גד וראובן מייצגים את כוח מסירות-הנפש שבעם-ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בפסוק "וטרף זרוע אף קדקוד", המורה על גבורה שלמעלה מסדר והדרגה. כשפועלים מתוך מסירות-נפש, מתחילים ב'זרוע', בכוח המעשה, ודווקא ממנו מגיעים לכיבוש ה'קדקוד', המוח והשכל, שכולם נעשים משועבדים לגמרי לקב"ה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 1)

----------

1) דברים ג,יח.

2) שם לג,כ.

3) במדבר לב,יז.