מאמרים נוספים בפרשה
	כל המצוות חשובות
	לקבל בזכות ולא בחסד
	מיזוג ניגודים
	שובע ורעבון
	הגלות צומחת מהחשבת העולם
	עוני ועושר ב"לחם מן השמים"
	שוויון שכל-כולו "אצבע אלוקים"
	מסירות-נפש של רועה ישראל
	הטכנולוגיה בשירות השכינה
	הלוחות והצדיקים
	שוחד לקב"ה?
	מתי הקב"ה נושא פנים
	מתוך ההסתר פורץ הגילוי
	כמו ילד קטן שמתחיל ללמוד
	חובת הנשים בתלמוד תורה
	סגלות המזוזה – לשמור
	התזכורת המתמדת של המזוזה
	המזוזה עובדת בשבילך
	המתנה שקיבל משה רבנו
	למעלה ממילוי חובה

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם (דברים יא,יט)

המצווה של לימוד התורה מתחלקת באופן כללי לשני ציוויים:

א) חובתו של האדם ללמוד בעצמו תורה;

ב) החובה ללמד אחרים, ובמיוחד - חובתו של אב ללמד את ילדיו תורה. חובה זו נלמדת מהפסוק "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו'". וכמובן מפשטות הפסוק: "ושיננתם לבניך".

והנה אנו רואים דבר מופלא: שני פוסקי הלכה גדולים (הרמב"ם ומחבר שולחן-ערוך הרב) מתחילים את 'הלכות תלמוד-תורה' בספריהם לא בחובתו של האדם ללמוד בעצמו תורה, אלא דווקא בחובה ללמד את הילדים.

ללמד לפני שלומדים?

הדבר אינו מובן: הלוא כל החובה ללמד את הילדים נובעת מכך שעל האדם עצמו מוטלת החובה ללמוד תורה; וגם, איך אפשר ללמד אחרים לפני שהאדם עצמו לומד?!

אין זאת, אלא שבכך רוצים אותם פוסקי הלכה ללמדנו כלל גדול בעצם הגישה לתורה.

יש הבדל עיקרי בין התורה לבין המצוות. עיקר ההשפעה של המצוות היא על העולם. כשיהודי מקיים מצווה בחפץ כלשהו, הוא מקדש על-ידי כך את החפץ ואת העולם בכללותו. קיום המצוות משרה את אור ה' על העולם והופך אותו לקדוש ולמזוכך יותר. משום כך העיקר בקיום המצוות הוא הקיום המעשי, שהוא השמשכין את אור ה' על העולם. חשוב אמנם לקיים את המצוות מתוך התבטלות לקב"ה, אבל אין זה מעכב בדיעבד, כי העיקר הוא הקיום המעשי.

להתבטל אל התורה

לעומת זאת, בלימוד התורה העיקר הוא ההזדככות של האדם. כשיהודי לומד תורה כהלכה, מתאחד שכלו עם השכל האלוקי שבתורה וגורם לו להיות אדם שמחשבתו היא מחשבת התורה. משום כך העיקר בלימוד התורה הוא לא כל כך עצם הלימוד, כמו הלימוד כהלכה: ההתבטלות כלפי התורה והשאיפה להבין באמת את מחשבתה, מבלי לנסות 'לפרשה' כפי שעולה בדעתו של האדם.

ההתבטלות הזאת כלפי התורה היא תנאי בל-יעבור בעצם הגישה אל התורה, ובלעדיה לא זו בלבד שהתורה מאבדת את ערכה, אלא היא עלולה להפוך ל'סם המוות' (כדברי חז"ל). יהודי צריך לגשת אל התורה בהרגשה, שהוא מבטל לחלוטין את שכלו ודעתו שלו, והוא רק רוצה לדעת ולהבין את מה שיש לתורה לומר. רק כך נשמרים כוחה וערכה של התורה.

"סם החיים"

דבר זה נרמז בכך שהלכות תלמוד-תורה נפתחות בחובה ללמד את הילדים תורה. בכך מדגישים בפני האדם, שהעיקר הוא לא השכל וההבנה, שהרי לילד קטן שמתחיל ללמוד תורה אין עדיין שכל והבנה אישית בתורה, אלא העיקר הוא ההתבטלות לקב"ה ולתורה.

בכך מזכירים ליהודי, שכאשר הוא ניגש ללמוד תורה, הוא צריך להיות בעיניו כמו ילד קטן שמתחיל ללמוד תורה. כשם שהילד הקטן אינו מנסה 'לפרש' את התורה כפי שעולה על דעתו, אלא הוא ניגש אליה בחיל וברעדה, מתוך הכרה בענקיותה ובאין-סופיותה - כך אל לו ליהודי לחשוב שהתורה היא, כביכול, בכיסו; עליו לזכור, שלעומת תורתו של הקב"ה, אף הוא כילד קטן שרק מתחיל ללמוד תורה. וזו הגישה הנכונה והבריאה שהופכת את התורה ל'סם החיים'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 38)

----------

1) רמב"ם הלכות תלמוד תורה הלכה ג-ד. שם הלכה ח. טור ושולחן ערוך יורה דעה ריש סימן רמה. שם סימן רמו. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים ריש סימן קנה. הלכות תלמוד תורה ריש פרק ב. ועוד.

2) רמב"ם שם הלכה א - הלכה ג. הלכה ו - הלכה ז. טור ושולחן ערוך שם סימן רמה. הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק א סעיף א, סעיף ד וסעיף ח.

3) כי מצווה להקדים בנו - רמב"ם (הלכה ב-ג), טור ושולחן ערוך סעיף ג והלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן סעיף ח (שם).

4) דברים יא,יט.

5) שם ו,ז.

6) כן הוא ברמב"ם והלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן.

7) תניא פרק לז.

8) ראה תניא פרק לח ובכמה מקומות.

9) ראה מורה נבוכים חלק א פרק סח.

10) ראה לקוטי תורה במדבר מ,ג-ד.