מאמרים נוספים בפרשה
	המשפט לישראל והעמים
	משפט ומקלט
	שופטים ונביאים
	אין לאדם בעלות על גופו
	איך ממנים מלכים בזמן הזה?
	לגלות את הטוב שביהודי
	לשמוע בקול הנביא
	להיכנס למקלטים
	הגאולה - ודאות מוחלטת
	ערי מקלט בתקופת המשיח
	מלך ונשיא, לב ומוח
	תוספת ערי מקלט
	מי יכול להעיד על הקב"ה
	מי האיש הירא ורך-הלבב
	קשר הדוק עם מקור החיים
	הניצוץ שבאילן
	כולנו אחראים
	מי אשם בחטא?
	תפקידם של השוטרים
	מצרים אז והיום

ידינו לא שפכו את הדם הזה (דברים כא,ז)

בסוף פרשתנו¹ עוסקת התורה בסוגיית 'עגלה ערופה', המכפרת על הריגת חלל שנמצא בשדה ולא נודע מי הרגו. התורה מצווה על זקני העיר הסמוכה אל החלל להוריד עגלה בת שנתה אל נחל, ולהכריז: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".² פעולה זו יש בה משום כפרה והיא גם מפרסמת את דבר הרצח, כדי שיימצא הרוצח.

לכאורה, מה הקשר של "זקני העיר" עם מעשה הרצח? ידוע³, ש"אין מיתה בלא חטא", ואם-כן, העובדה שהאיש מת, ודאי באה לו בגלל חטאיו. עצם מעשה הרצח נעשה על-ידי הרוצח, והוא צריך לקבל את העונש החמור המגיע לו. מה לזקני העיר - בית-הדין של העיר - ולמעשה הרצח?

חובתם של זקנים

אלא פרשת 'עגלה ערופה' מבהירה: "כל ישראל ערבים זה לזה".⁴ האחריות לחלל מוטלת לא רק על הרוצח, אלא גם על תושבי העיר הסמוכה ואף על זקני אותה עיר, עד בית-הדין הגדול ("ויצאו זקניך - מיוחדים שבזקניך, אלו סנהדרי גדולה"⁵).

הזקנים הם שחייבים להכריז קבל עם ועדה: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". הם מי שחייבים להציג לפני כולם את ניקיון כפיהם. הם היו צריכים להקרין את ערכי התורה, עד שמצב כזה היה נמנע מאליו. אם לא עשו כן - האחריות עליהם.

חלל רוחני

גם בחיים הרוחניים של אדם יש מושג של 'שפיכת דמים'. כשיהודי חוטא ועובר עבירה, הוא 'שופך' כביכול את 'דם' וחיות נשמתו, ומורידה לחטא ולהפך הקדושה.⁶ לעיתים מוצאים יהודי שהוא כמו 'חלל נופל', במצב רוחני ירוד מאוד, ויותר מזה: מוצאים אותו 'בשדה', בתחום שליטתו של "עשיו, איש שדה".⁷

מצד אחד אפשר לטעון, שהוא עצמו אשם במצב שאליו הידרדר. וכי מי זולתו אשם בכך שהגיע למצב כה נחות? הלוא היה יכול לצאת מה'שדה' הרוחני ולהתיישב ב'עיר' - במסגרת חיים של יהדות. אם בכל-זאת בחר להיות ב'שדה' ונפל 'חלל' - כל האחריות מוטלת עליו בלבד.

לצאת ל'שדה'

באה פרשת 'עגלה ערופה' ומבהירה: האחריות ליהודי ה'נופל' והמידרדר ביהדותו, מוטלת אף על חברי הסנהדרין הגדולה. וכפי שנאמר⁸: "היה להם, לסנהדרי גדולה... לקשור חבלים של ברזל במותניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל... וילמדו את ישראל". הם היו צריכים לדאוג שהיהודי האחד הזה לא ייצא מתחום היהדות.

זוהי הוראה לכל יהודי, ובעיקר בחודש אלול: לצאת ל'שדה', לעורר יהודים, להזכיר להם שזה חודש אלול, חודש שבו נמצא המלך - הקב"ה - בשדה, ומקבל כל יהודי "בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".⁹ וכך נוכל כולנו לבוא בימים הנוראים אל ה'עיר' ולהיכתב ולהיחתם לאלתר בספרם של צדיקים גמורים.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 129)

----------

1) דברים כא,א ואילך.

2) פסוק ז.

3) שבת נה, סוף עמוד א. זוהר חלק א נז,ב.

4) שבועות לט, סוף עמוד א. סנהדרין כז, סוף עמוד ב.

5) דברים כא,ב ובפירוש רש"י (מסוטה מד,ב).

6) לקוטי-תורה במדבר יג,ג. ובכמה מקומות.

7) בראשית כה,כז.

8) תנא דבי אליהו רבא פרק יא.

9) לקוטי-תורה דברים לב ריש עמוד ב.