מאמרים נוספים בפרשה
	תמיד אפשר לחזור
	אור לישראל גם בגלות
	בני-ישראל כצבאות ה'
	כיבוש הזמן
	המצווה הראשונה - לחולל חידוש
	שתי מצוות לפני החירות
	המבחן החשוב שלפני הגאולה
	תהליך הלידה של עם-ישראל
	כל בית יהודי - משכן ומקדש
	אין יהודי רחוק מדי
	פתח קטן שעושה את כל ההבדל
	לשחוט גשמיות ולאכול מסירות-נפש
	אות זיהוי על פתח הבית
	מה קרה בחצות הלילה?
	שכר עבודה במצרים
	הכוח לגאולה
	חג החירות ופדיון הבן
	דור המחר
	ארבעה שלבים ביציאה ממצרים
	נקודת-זמן שרק הקב"ה יודע
	להגיע לחירות אמיתית
	כך מתכוננים לצאת ממצרים

כי אני הכבדתי את לבו (שמות ז,י)

השבוע אנו קוראים על שלוש המכות האחרונות שניתכו על מצרים, ועל יציאתם של בני-ישראל מארץ מצרים. בראשית הפרשה מצווה הקב"ה את משה ללכת אל פרעה ולהתרות בו לקראת מכת הארבה. באותה הזדמנות הקב"ה מבהיר למשה מיד, שפרעה לא ייענה לאזהרה, וזאת משום שהקב"ה הכביד את ליבו¹: "כי אני הכבדתי את ליבו . . למען תספר באזני בנך ובן-בנך את אשר התעללתי במצרים".

מכאן למדנו, שמכת הארבה לא באה כעונש על אי-היענותו של פרעה להתראה, שהרי הקב"ה הכביד את ליבו כדי שלא יסכים לשלח את בני-ישראל. לכאורה אין זה הוגן אפוא שהקב"ה הכהו במכות, בעוד הוא עצמו מנע ממנו להיענות לדרישתו.

איבד את הבחירה

מסבירים המפרשים, שבמכות הראשונות אכן היה בידי פרעה כוח הבחירה החופשית, ולו רק רצה, היה יכול לשחרר את ישראל. אך מאחר שהרשיע והתריס כנגד ה' - הענישו הקב"ה בנטילת הבחירה החופשית ממנו.

זה היה עונש של 'מידה כנגד מידה': פרעה התרברב - "מי ה' אשר אשמע בקולו!"²; בא הקב"ה והראה לו, שאין הוא ברשות עצמו כלל, ושאפילו בהחלטות שלאחרים יש בחירה מוחלטת - הוא משועבד לגמרי לרצון-ה'.³

בכך התמלא הפסוק "אשר התעללתי במצרים": התנהגותו של פרעה במכת הארבה הוכיחה עד כמה אין הוא נתון ברשות עצמו. כשעבדיו אומרים לו⁴: "הטרם תדע כי אבדה מצרים", הוא מצווה להשיב את משה ואהרן ואומר⁵: "לכו עבדו את ה' אלוקיכם"; ובה-בשעה הקב"ה מאמץ את ליבו, ואין הוא מסוגל לוותר ולשחרר את ישראל.

צריך להתאמץ

אך עדיין יש מקום לשאול: נכון שרשעתו של פרעה היא שגרמה לנטילת יכולת הבחירה ממנו, אך בפועל, עכשיו הוא נטול יכולת בחירה, וכיצד ניתן להענישו על שהוא ממאן לשלח את ישראל, כשאין הדבר בכוחו וביכולתו? זאת ועוד, אם אין בכוחו של פרעה להיענות לציווי ה', לשם מה בכלל התרה בו משה?

מבואר בספר ה'תניא'⁶, שאפילו מי שעליו נאמר "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", הרי "אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו". אמנם לא עוזרים לו ועורמים בדרכו קשיים עצומים, אבל אם הוא מתעקש ושב בכל-זאת - מקבלים את תשובתו.

כך גם פרעה - אף שניטלה ממנו הבחירה וה' חיזק את לבו, אילו היה מתחזק ועומד כנגד 'הכבדת הלב', היה יכול לעשות תשובה ולמנוע מעצמו את המכות הנוספות.⁷ הואיל ופרעה לא ניסה להתחזק ולהתגבר על 'הכבדת הלב', הוא נשא באשמה על סירובו לשלח את ישראל ולכן היה ראוי לעונש.

הקב"ה מצפה

בדברים אלה טמון לקח נצחי: אם פרעה, הגוי הרשע, היה יכול לשוב בתשובה גם לאחר שהקב"ה הכביד את לבו - קל-וחומר יהודי, שנשמתו היא "חלק א-לוה ממעל", ואשר גם בשעת החטא נשארת נאמנה לה' - שתמיד יש בו הכוח לשוב בתשובה.

הקב"ה מצפה לתשובתו של כל יהודי. אפילו של מי שנתרחקו כל-כך עד שעליהם נאמר: "ואתה הסיבות לבם אחורנית"⁸, "מנעת מהם תשובה".⁹ אין זה אלא מצב חיצוני בלבד, וברגע שירצו באמת לשוב בתשובה - יוכלו לשוב מיד, כהרף-עין.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 57)

----------

1) שמות י,א-ב.

2) שם ה,ב.

3) כמבואר ברמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ג. ובארוכה - בשמונה פרקים שלו פרק ח. וראה גם שמות רבה פרשה יג,ג: כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים כו'.

4) שמות י,ז.

5) שם י,ח.

6) איגרת התשובה פרק יא. ובלקוטי אמרים פרק כה (לא,ב).

7) ועל-דרך אחר ששמע "חוץ מאחר" ובכל-זאת היה לו לדחוק (חגיגה טו,א. חידושי אגדות מהרש"א שם ד"ה יצתה בת-קול. וראה גם ר"ח [שברא"ש] שם). וגם על-דרך הפשט מצאנו זה, ראה פירוש רש"י סוף פרשת בראשית ו,ו (דבר אחר כו'). תישא לב,יב. ועוד.

8) מלכים-א יח,לז.

9) רמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ג.